או קטן. ראיתי בס' יד שאול מביא קושיא לפמ"ש התוס' בגיטין דף כ"ב ע"ב ד"ה והא לאו וכו' וז"ל וא"ת והא לאו בני כריתות נינהו וי"ל דחשיבי בני כריתות הואיל ואם הגדיל הקטן וכו' עכ"ל. וא"כ אמאי ממעטינן קטן מן וקשרתם וכתבתם נימא כיון שאם הגדיל הקטן יהי' במצות וקשרתם יהי' גם עתה בדין כתיבה. ונראה לפעד"ל. כי בכריתות דדרשי' מן וכתב ונתן מי שישנו בנתינה ישנו בכתיבה (כמ"ש רש"י בגיטין דף י"א ע"ב) הרי אינו צריך להיות בפועל בנתינה דהא ודאי אינו מחויב לגרש את אשתו. אלא דבעינן שיהי' בר נתינה בכח. שאם היה רוצה היה יכול לגרש את אשתו. וכיון דלא בעינן שיהי' בר נתינה אלא בכח. שפיר אמרי' דגם קטן כיון דלכשיגדל יכול לגרש. גם עתה נחשב בר נתינה בכח. אבל בדרשא וקשרתם וכתבתם בעינן שיקיים מצות עשה של וקשרתם בפועל ממש. ולכן קטן נחשב אינו בקשירה כיון שאינו בפועל בקשירה:
לשכת הסופר · סימן א׳, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Keset Hasofer, Ungvar 1871
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך לשכת הסופר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.