קונטרס זיקה · סימן ח׳, ב׳

ומלשונו זה נתיישב לי מה דנתקשיתי מה דפריך הגמרא לעיל י"ג רומיא דהנך משניות דתמן קאמר ואם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות ואפילו כנס ולבסוף גירש, והכא קתני דוקא דגירש ולבסוף כנס מתייבמת, דמאי קושיא הא יש סברא רבתי לחלק דבדף ל' קאמר תלמודין הא נמי תנינא שני אחין כו' הואיל ונאסרה עליו שעה אחת כו' ומשני מהו דתימא התם דאדחיה לה מביתא לגמרי, אבל הכא דלא אידחי מהא ביתא לגמרי אימא מיגו דחזיא להאי נשוי נכרית חזיא נמי להאי קמ"ל. וא"כ נוכל לתרץ הנך משניות בסברא זו דלעיל מיירי שבתו נשאת לאחיו ויש לזה שני אחין היינו אבי הבת ועוד אח אחד, וא"כ בתחלת נשואין לא נדחית מזיקת יבום לגמרי ולהכי כי נתגרשה אפילו אחר שכנס מותרת הצרה לאבי הבת הואיל וחזיא לאחיו השני, אבל כאן דכנסה ולבסוף גירש את אחות אשתו דבעת הנשואין אינה עומדת כלל לזיקת יבום כלל ואדחיה בתחלת נשואין לגמרי מהך ביתא תו פטורה מיבום לאחר מיתה. בשלמא הירושלמי דמביא מהך דלעיל דכנס ולבסוף גירש שרי א"ש, דלטעמיה ליכא לתרץ כפי מש"כ, דפריך לעיל (הלכה ב') על משנה דקתני כל היכולה למאן ולא מאנה כו' דאמאי צרתה אינה מתייבמת דתמאן הבת וא"כ עקרה קדושיה למפרע ותתיבם צרתה דלא הוי צרת ערוה, ומשני חד כגון שמתה אמר ר' אבא מרי אפילו תימא בקיימת, תיפתר שאין שם יבם אחר אלא אביה, ופירושו פשוט דכאן דאין כאן יבם אלא האב שלה, א"כ אינה זקוקה כלל עדיין דהואי ערוה ופטורה מיבום ומחליצה ואין כאן שום זיקה ואגד מקדושין שלה במה תמאן אין מיאון על דבר העבר וכבר נבטל ופרח ואינו, וזה ממש כדברי הרב המגיד פי"א מהלכות גירושין, אם לא נשאר יבם אחר מיתה אינה יכולה למאן שאין לה במי תמאן וה"ה אסורה בקרוביו עכ"ל. וכוון לדברי הירושלמי [ומפרשי הירושלמי לא עמדו ע"ז] וא"כ מוכח אפילו אדחי מהך ביתא לגמרי בשעת נשואין ג"כ מתיבמת ודוק, אבל לתלמודין דמקשה לעיל (דף י"ג) ותמאן השתא ותייבם ולא משני כן, על כרחין משום דמתניתין קתני צרות וצרות צרותיהן א"כ מיירי ביש להמת כמה אחין שמותרת לו, ולהכי פריך שפיר שתמאן דהשתא זקוקה להיבם השני ג"כ, א"כ קשה קושיתי הנ"ל דלתרץ דתמן לא אדחיה מביתא לגמרי בתחלת נשואין משא"כ הכא: