ולפ"ז הכי קאמר, דלפי כל הדרשות ליכא למימר דהיכי שהם אחין מן האב מתייבמות, וכשהם אחים מן האב ומן האם אינן מתייבמות, דבדותא לומר כן. דהא אם תילף מהא דבנחלה תלי רחמנא, הלא דמיחדי באבא ובאימא בני נחלה המה, וכש"כ למסקנא דיליף מבני יעקב ודאי כן הוא, דרובם אחים מן האב ומן האם היו, וע"כ הוה אמינא, דלא מסתבר לדרוש יחדו המיוחדין בנחלה, ויתייבמו אחין מן האב לחוד, א"כ הגורם למצות יבום שבלא זה בטלה מצותו הוא אח מן האב, ואח מן האם לחודיה אינו מיבם, ואפ"ה כי מיחדי באבא ובאימא קא אמרינן דנשיהן מתייבמות, וצריך לומר דהותרה איסור אשת אחיו מאמו אף על גב שאינו גורם לקיום מצות יבום, ובלעדו ג"כ יוכל להתקיים, לכן הוה אמינא טפי לדרוש עד דמיחדי באבא ובאימא, וא"כ לא יוכל להתקיים מצות יבום רק כשהוא אח מן האם ג"כ, ובלא זה בלתי אפשרי לקיים מצות יבום, וא"כ הותרו רק איסורים אשר המה הסיבה לקיים מצות יבום, קמ"ל דלא אמרינן הכי, ופשוט:
קונטרס זיקה · סימן ל״ט, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך קונטרס זיקה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.