קונטרס זיקה · סימן י״ח, ד׳

ובזה ראיתי דברים שאינם צודקים בספר אבני מלואים סימן מ' ס"ק ו', שאם נתקדשה אשה לאחר שלשים, ובתוך שלשים בא אחד וקדשה, ומת, ונמצא דאם קדושין תופסין בשומרת יבם מקודשת להראשון שאירסה מקודם קדושי המת לאחר שלשים, ופקעה זיקתה בכדי. אך קשה, דלפי זה אמאי לא תני ט"ז נשים פוטרות צרותיהן, אשת איש בכה"ג. אולם ז"א, דהא כיון שלא חלו הקדושין רק לאחר שמת אחיו, והיתה יכולה לחזור טרם כלו כל השלשים יום, וכן המקדש יכול לחזור, ואינם חלים רק אחר כלות השלשים יום ולא הדרו ביה, א"כ הוי צרת ערוה אחר מיתה, ובשעת נפילה לא הואי צרת ערוה, ואיך פטורה, ואפילו למ"ד המקדש אחות יבמתו פטורה מחליצה ויבום צרתה מתיבמת, וז"פ. אולם כל עיקר יסודו משגה הוא, דגם היא אינה פטורה מחליצה, ולא הואי ערוה, ודוקא תמן בקטנה כתבו תוס' (יבמות קט, ב ד"ה וכי גדלה) [דנפטרה היבמה מעצמה] דאף למ"ד המקדש אחות יבמה לא נפטרה מן החליצה הוא רק מדרבנן, וכמו שכתבו תוספות (יח, ב ד"ה שומרת) דאם נשא לכו"ע פקע זיקתה, ומן התורה אין חילוק בין קדושין לנשואין, ועיקר טעמו (דריב"א) [דריב"ב] (שם מא, א) הוא משום זיקה, ועיקר זיקה סבר בבלי ריש פרק ד"א דהוא דרבנן, עיין דף כ"ז ע"ב ובתוספות פרק כיצד (דף יח, ב) ד"ה שומרת יבם שקידש, ולכן שפיר כתבו תוספות דבקדושין דהקידושין חלין ממילא לא גזרו רבנן בהא, אבל (כיון) [כאן] באם קידש אחד את היבמה לא נפקע הזיקה דבר תורה, וצריכה חליצה דבר תורה, ומטעמים שכתבו רבנן בתוספות פ"ק (דף טז, א) ד"ה בני צרות שני טעמים לחלק לקדושין דאינה מפקעת זיקה, לקדושי אחותה דמפקיעין זיקה עיי"ש, ודאי אם קידש מקודם לאחר שלשים, כיון דאינן חלין רק אחר שמת אחיו, הוי כמו קדשה עכשיו איש מן השוק, ולא שני כלל אם עשה המעשה מקודם, כיון דחלות הקדושין הוא רק לאחר שלשים, וז"ב. ובעיקר הדין אם קדושין שהיתה מקודשת לאחר כמו בחוץ ובע"מ אם מפקיעין זיקה עיין תוס' (דף י, א ד"ה לעולם) ובחידושי הרמב"ן ורשב"א ואכמ"ל: