פת של גוי גזרו עליו משום חתנות ועמעמו עליו והתירוהו אפי' במקום שפת ישראל מצוי וכ"כ ס"מ. אמנם האלפסי הביא הירוש' במקום שאין פת ישראל מצוי עמעמו עליו והתירוהו מפני חיי נפש וזה כפי' שני ס' סמ"ק ובסמ"ג פי' מפני חיי נפש כגון שהתענה ג' ימים וצ"ע מניין לו זה ואפי' שחממו מים ביורה שלהם ללוש מ"מ נט"ל מותר הוא בדיעבד וסתם כלים אינם ב"י ופת שלהם דיעבד כשלנו וכן כ' בדור"א ובמיימון כ' אע"פי שאסרו פת של גוים יש מקומות שמקילין בדבר ולוקחים פת של נחתומי גוים במקום שאין נחתום ישראל וכשרה מפני שהוא שעת הדחק אבל פת של בעה"ב גוי אסור לכ"ע שעיקר הגזירה מפני חתנות שאם יאכל פתם יבא לסעוד אצלם עכ"ל הירוש' ר' יעקב מתיר פת הפלטר אבל לפי תלמוד בבלי לא מצינו בו התר כי ר"י ורבא (ע"א דל"ה) אסרוהו ואמרו שמעולם לא הותר ופליאה נשגבה איך פשט ההיתר בכ"מ הלכה בתלמוד שלנו.
איסור והיתר לרבנו ירוחם · סימן ס״ג, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך איסור והיתר לרבנו ירוחם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.