ודוקא פת של גוים ולא פת של ישראל שבשלו גוי כי לא התירו בירושלמי במקום שפת ישראל מצוי וזה פתו מצוי לעצמו וכ' מרפ"א בשם הר"ם וז"ל דאפי' אם נאפה במאכל מותר להכשיר לו התנור לגמור כל אפיתו ומועיל בו חיתוי להכשירו כיון שהכשירו באפייתו אפייה ביד ישראל קרינן ביה ואמרי' בפ' א"מ (דל"ח) הניח ישראל והפך הגוי מותר דקרובי בישול לאו כלום הוא ואפ"ה קאמר הניח גוי וסמך ישראל מותר וכן עשה מעשה הר"ר יקר משם הר"ם וכ"נ למרפ"א וכן אמר כל שבשלו ישראל בין בתחילה בין בסוף כשר וכ' בדור"א היכא דנסתפק אם חתה בגחלים אם לאו הוי ס' דרבנן ולקולא ע"כ בשם רבותיו אפי' אם הוצרך הפת ויודע שהפת ישבח בחזרה יכשיר ויחזרנו ע"כ מי שלא הספיק לתת פתו עד שהחשיך ולא הכשיר התנור טוב למוכרו לגוי בדבר מועט והגוי יאפנו בשבת.
איסור והיתר לרבנו ירוחם · סימן ס״ב, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך איסור והיתר לרבנו ירוחם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.