לרחוץ. כשהוא רוחץ במים חיים או בחמין מהרהר בהן ומברך ופעמים שעוכר ברגליו אם צלולין הם כדי שלא יהא לבו רואה את הערוה ואם אין המים צלולין אין עוכרן דהא לא צריך ואם יש כילה מוציא ראשו חוץ לכילה ומהרהר ואף על פי שהמים צלולין אין צריך לעוכרן ובית המרחץ שאמרו שאסור לו להרהר היינו כגון שיושבין ערומים בתוך המרחץ וזורקין עליהם מים כגון אשטוב״א הכא ודאי אסור לפי שהיו ערומים.
איסור והיתר לרש"י · סימן קל״א
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Isur ve-heter le-Rashi, Berlin 1936
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך איסור והיתר לרש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.