חודו של סכין. ר׳ אוסר לשחוט הסימנין בחודו של סכין אלא אם כן חותך הבשר והעור מכאן ומכאן כדי שתהא שחיטה מפורעת ומראה פנים מהא (כ״ה ב׳) דאמרינן בהכל שוחטין מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה ומפרש התם משום דלאו שחיטה היא כלל מאי טעמא אמר רב הונא מפני שהוא מחליד ואף על גב דמאן דמליק חזי מוליך ומביא במליקת בשר ועור שהשחיטה מפורעת מלמעלה אפילו הכי כיון שהבשר נשאר קיים מן הצדדין כדתניא כיצד מולקין חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לסימנין קרי ליה חלודה ומתוך שהסכין או הציפורן מחליד ונכנס לתוך הבשר ולא מגליא שחיטה מצדיה אלמא דבעינן שחיטה מגולה בין מלמעלה בין מן הצדדין ואף על גב דפליג רבה עלה דרב הונא ומוקים טעמא מפני שהוא דורס דקסבר מוליך ומביא במליקה פסול אבל חלדה לא מקריא אליבא דתניא משום דמגליא שחיטה מלמעלה אעפי״כ כדאי הוא לסמוך עליו ואסור לטבח לחתוך סימנין בראש הבהמה ולהניח הבשר והעור קיים מכאן ומכאן ואפי׳ נמלך לאחר כן לחתוך הבשר שבצדדין אינו מוציא אותה מידי נבלה הואיל ובשעת חיתוך סימנין לא עשה שחוטה מפורעת ומגולה מכל צד.
איסור והיתר לרש"י · סימן ק״ח, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Isur ve-heter le-Rashi, Berlin 1936
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך איסור והיתר לרש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.