הלכות גדולות · סימן ע״ג, ז׳

(בכורות לג.) תנו רבנן אין מרגילין ביום טוב כיוצא בו אין מרגילין לא בבכור ולא בפסולי מוקדשין. פרושא אשלוחי זיקות. (תמורה ח:) בכור מוכרין אותו תם וחי ובעל מום חי ושחוט ומקדשין בו את האשה אמר רב חסדא לא שנו אלא כהן לכהן אבל כהן לישראל אסור מאי טעמא אי נימא דלמא אזיל ישראל שדי ביה מומא וממטי ליה לגבי חכם ואמר ליה בכור זה נתן לי כהן במומו ומי שרי חכם והאמר רב יהודה אין מתירין בכור לישראל אלא אם כן יש כהן עמו אמר רב הונא בריה דרב יהושע היינו טעמא דלישראל אסור מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות. מר זוטרא איקלע לבי רב אשי אמר ליה ליטעום מר מידי צבת ליה אומצא אמר ליה ליכול מר דמברי משום דבוכרא הוא וטובא מעלי אמר ליה מנא ליה האי אמר ליה מכהן זבנתיה והאמר רב חסדא כו' א"ל לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי אמר ליה והא מתניתין היא עד כמה ישראל חייב ליטפל בבכור בבהמה דקה שלשים יום ובגסה חמשים יום ואם אמר כהן תנהו לי בתוך זמני ואני אוכלנו הרי זה לא יתננו לו ואמר רב ששת מה טעם מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות אמר ליה התם מוכחא מלתא דודאי קמסייע הכא שביק ודאי דנקיט בידיה ונקיט ספק דלא ידע אי הוי ליה אי לא ואי יהיב אי לא הכא מזבן קא זבנינן דאמרי אינשי בוצינא טב מקרא. חלבו של בכור מוכרין אותו לגוים מיהו רבנן הוא דעבוד מעלה במוקדשין בשרו דראוי לאכילה תנא כדסבירא ליה חלבו אין ראוי לאכילה. (זבחים קל:) אמר רבי חנינא סגן הכהנים מימי לא ראיתי עור חלוץ יוצא לבית השרפה אמר רבי עקיבא מדבריו למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא טרפה שיאותו הכהנים בעורו (שם קד.) אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הלכה כרבי עקיבא ואף רבי עקיבא לא אמר אלא שהתירו מומחה אבל לא התירו מומחה לא והלכה כדברי חכמים. בשר בקבורה ועור בשרפה וחכמים אומרים אין לא ראינו ראיה אלא יוצא לבית השרפה. (בכורות ג:) ההוא גיורתא דמסרו לה אחי חיותא לפיטמא אתאי לקמיה דרבא אמר ליה לית דחש לה לדרבי יהודה דאמר שותפות הגוי חייבת בבכורה. (שם כא:) הלוקח בהמה מחברו ואינו יודע אם בכרה אם לא ביכרה וילדה רב אמר בכור ודאי ושמואל אמר בכור ספק ור' יוחנן אמר חולין ודאין והלכה כרבי יוחנן. בכור בהמה טמאה. בר ישראל דאיתיליד ליה בכור מחמריה מיחייב למיפרקיה באמרא ויהיב ליה לאמרא לכהן ואי לא פריק ליה באמרא חייב למיקטליה בנרגא מקדליה ומיקבריה שנאמר ופטר חמור תפדה בשה וגו' ודוקא בוכרא דחמרא אבל דסוסיא וגמלא וכל מיני טמאים לא מיחייב למיפרקיה (שם י:) ומצוה למיפרקיה לאלתר ולא לימא עד דמלו ליה תלתין יומין כבכור אדם. (שם יג:) ישראל שנתן מעות לגוי על בהמתו ולא משכה וילדה ברשות גוי פטורה מן הבכורה. (שם ד:) שה אחד של לוים פודה בו מאה פטרי חמורים של ישראל ולא שיפדם כולן בפעם אחת אלא (שם ט.) פודה בו וחוזר ופודה בו אפילו פעמים הרבה ועד דפריק ליה אסיר למיעבד ביה עיבידתא דתניא (שם ט:) פטר חמור אסור בהנאה דברי ר' יהודה ור' שמעון מתיר והלכתא כר' יהודה ולא שנא דפריק ליה באמרא או בעיזא או בנקיא שפיר דמי למיפרקה דתנן (שם יב.) אין פודין לא בעגל ולא בחיה ולא בשחוטה ולא בטרפה ולא בכלאים ולא בכוי אבל בנקיא וברחא ובעיזא שפיר דמי וכי אתא לקמיה רבנן אמרי ליה מיבעי למיפרקיה באמרא בר (דף קמ) תלתא זוזי (בכורות יא.) כי הא דרבי יהודה נשיאה הוה ליה פטר חמור שדריה לקמיה דרבי טרפון אמר כמה בעינא למיתן לכהן אמר ליה הרי אמרו עין יפה סלע עין רעה שקל בינונית ברגיא וכמה רגיא תלתא זוזי רגיל להכא רגיל להכא קשיא הלכתא אהלכתא לא קשיא כאן בבא לימלך כאן בעושה מעצמו. והני מילי כי פריק ליה באמרא דסגי ליה בבר תלתא זוזי אבל פריק ליה במידי אחרינא כי היכי דשוי פטר חמור (שם) דאמר רבי יצחק אמר רבי שמעון בן לקיש ישראל שיש לו פטר חמור ואין לו שה לפדותו פודהו בשויו רב נחמיה בריה דרב יוסף פריק בשילקי בשויו. אמר רב הונא הפודה פטר חמור של חבירו פדיונו פדוי לבעלים אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה ישראל שיש לו עשרה ספק פטרי חמורים בתוך ביתו והפריש עליהן עשרה שיין מעשרן והן כלו ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה ישראל שיש לו עשרה פטרי חמורים (ורועין) בתוך ביתו שנפלו לו מבית אבי אמו כהן ואותו אבי אמו כהן נפלו לו מבית אבי אמו ישראל והפריש עליהן עשרה שיין מעשרן והן שלו. גיורא דאתי לאיגיורי ואיתיליד ליה פטר חמור ולא ידעינן אי מקמי דנתגייר איתיליד ליה או לבתר דאיתגייר מפריש טלה והוא לעצמו דאמר רב חסדא אמר רב קטינא (חולין קלד.) שמונה ספיקות נאמרו בגר ארבעה לחיוב וארבעה לפטור קרבן אשתו וחלה ובכור בהמה טהורה ובכור בהמה טמאה לחיוב ראשית הגז ומתנות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור לפטור וקשיין אהדדי אלא מפריש טלה והוא לעצמו. כהנים ולוים פטורין מפדיון הבן ומפדיון פטר חמור ומיחייבי בבכור בהמה טהורה דתנן (בכורות יג.) כהנים ולוים לא נפטרו מבכור בהמה טהורה ונפטרו מפדיון הבן ופטר חמור אבל בכור בהמה טהורה קדוש. (שם יב:) המפריש פדיון פטר חמור ומת רבי אליעזר אומר חייב באחריותו בחמש סלעים של בן וחכמים אומרים אין חייב באחריותו אלא בפדיון מעשר שני. העיד ר' יהושע ורבי צדוק על פדיון פטר חמור שמת שאין כאן לכהנים כלום מת פטר חמור רבי אליעזר אומר יקבר ומותר בהנאתו של טלה וחכמים אומרים אין צריך ליקבר והטלה לכהן. (שם ה:) פרה שילדה כמין חמור וחמור שילדה כמין סוס פטורה מן הבכורה שנאמר פטר חמור פטר חמור שני פעמים עד שיהא הוולד חמור והנולד חמור מה הן באכילה בהמה מטורה שילדה כמין בהמה טמאה מותר באכילה וטמאה שילדה כמין בהמה טהורה אסור באכילה שהיוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור (שם ז:) דג טמא שבלע דג מהור מותר באכילה טהור שבלע דג טמא אסור באכילה לפי שאינן גידוליו. (שם ה.) תנן התם רחל שילדה כמין עז ועז שילדה כמין רחל פטור מן הבכורה ואם יש מקצת סימנין חייב. מנהני מילי אמר רב יהודה דאמר קרא אך בכור שור וגו' עד שיהא הוא שור ובכורו שור בכור כשב עד שיהא הוא ובכורו כשב בכור עז עד שיהא הוא עז ובכורו עז יכול אפילו יש בו מקצת סימנין ת"ל אך חלק. (שם יב.) ופרה שילדה כמין עז אין פודין בה פטר חמור. (שם ז.) א"ר יהושע בן לוי לעולם אין מתעברת לא חיה מן בהמה ולא בהמה מחיה לא טמאה מטהורה ולא טהורה מטמאה ולא דקה מגסה ולא גסה מדקה חוץ מרבי אליעזר ומחלוקתו שהיו אומרים חיה מתעברת מבהמה וא"ר ירמיה דאיעבר וילידה מקלוט בן פרה. (שם ה:) א"ר חנינא שאילת את רבי אליעזר בבית מותבא רבה מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים דרחמנא אמר ליקדשו אמר לי גזירת הכתוב היא ולא עוד אלא שסייעו את ישראל בשעה שיצאו ממצרים שאין לך כל אחד שלא היו לו ששים חמורים לובין טעונין מכספה וזהבה של מצרים. (קדושין עד.) א"ר נחמן שלשה נאמנין על הבכור אביו ואמו וחיה חיה לאלתר אמו כל שבעה אביו לעולם דתניא יכיר יכירנו לאחרים מכאן א"ר יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור (שם עג:) תנו רבנן נאמנת חיה לומר זה כהן זה לוי זה ישראל זה ממזר זה נתין במה דברים אמורים שלא קרא עליו ערער אבל קרא עליו ערער אינה נאמנת וכמה ערער א"ר יוחנן אין ערער פחות משנים ונאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי במה דברים אמורים בשמקחו בידו אבל אין מקחו בידו אין נאמן. נאמן הדיין לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי במה דברים אמורים בשבעלי דינין עומדין לפניו אבל אין בעלי דינין עומדין לפניו אין נאמן: