הלכות גדולות · סימן ע״ג, ד׳

(שם כד.) ת"ר ונתן את הערכך ביום ההוא שלא ישהה מרגליות. קדש לה' סתם הקדשות לבדק הבית. (בכורות מד) בכור אדם יש בכור לנחלה ואין בכור לכהן בכור לכהן ואין בכור לנחלה בכור לנחלה ולכהן יש שאינו בכור לא לנחלה ולא לכהן ואיזהו בכור לנחלה ואין בכור לכהן הבא אחר נפלים ואע"פ שיצא ראשו חי ובן תשעה שיצא ראשו מת והמפלת מין חיה ובהמה ועוף דברי ר"מ וחכ"א עד שיהא בו מצורת אדם והמפלת סנדל או שליא ושפיר מרוקם והיוצא מחותך הבא אחריהן בכור לנחלה. ואין בכור לכהן. מי שלא היה לו בנים ונשא אשה שכבר ילדה ועודה שפחה ונשתחררה נכרית ונתגיירה ומשבאת לישראל ילדה בכור לנחלה ואין בכור לכהן ר' יוסי הגלילי אומר בכור לנחלה ולכהן שנאמר פטר רחם בישראל עד שיפטרו רחם בישראל. מי שהיו לו בנים ונשא אשה שלא ילדה נתגיירה מעוברת נשתחררה מעוברת וילדה היא וכהנת היא ולויה היא והאשה שכבר ילדה ומי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה ואין ידוע אי בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון בכור לכהן ואין בכור לנחלה. (שם מז:) איזהו בכור לנחלה ולכהן המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנינין והמפלת כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים והמפלת יום ארבעים הבא אחריהם בכור לנחלה ולכהן. יוצא דופן והבא אחריהם שניהם אינן בכור לא לנחלה ולא לכהן ר"ש אומר הראשון לנחלה והשני בחמש סלעים. בכור עד דמלו ליה תלתין יומין לא בר מיפרקיה הוא דכתיב ופדויו מבן חדש תפדה. (מנחות לז.) ותני רמי בר חמא מתוך שנאמר אך פדה תפדה את בכור האדם שומע אני אפילו נטרף בתוך שלשים יום ת"ל אך חלק ואי אית ליה עשרה בוכרי מעשר נשי בתולות מיחייב למיפרקינהו דתניא (מכילתא בא) מנין שאם יש לו חמשה בנים מחמש נשים שלא בכרו שחייב לפדותן ת"ל וכל בכור בניך תפדה וחמש סלעים כמה הויאן דכתיב בערכך כסף חמשת שקלים שקל כמה הוי תלתא זוזי ששדנג ותילתא כמה הוו להו שיתסר ששדנג ותרי תילתי דהוו עשרים וארבעה זוזי חיורי בציר דנקא אוסיף עלייהו חומש דידהו דכל מאן דפריק קדש מוסיף עליה חומש שנא' ואם המקדיש יגאל את ביתו וגו' וכמה הוי חומש דילהון שתות מלבר כל חמשה זוזי שדי עלייהו זוזא דהוו להו כולהו עשרין ותמציא זוזי ופלגא ופלגיה דדנקא כללא דמילתא תלתין זוזי דל מינייהו חד ששדנג. והיכא דפריק ליה בגו תלתין יומין אינו פדוי דתניא (בכורות מט.) מי שפדה את בנו בתוך שלשים הרי זה אינו פדוי פדאו בתוך שלשים ומת הבן בתוך שלשים אע"פ שנתן לכהן יחזיר מת אחר שלשים אע"פ שלא נתן יתן וכהן סומא מותר לפדות את הבכור דכתיב בהו בכהנים והיו קדש בהווייתן יהו והיכא דמית אבוה מקמי דליפרקיה (קדושין כט.) כי גדיל אוהו מיחייב למיפרק נפשיה וכי פריק ליה אבוה (פסחים קכא:) מיחיוב לברוכי תרתי שהחיינו ועל פדיון הבן ולא שנא כי יהב להו לעשרה כהני ולא שנא לכהן אחד ולא שנא בבת אחת ולא שנא בזה אחר זה יצא ואפי' שקיל להו כהן ומהדר להו ניהליה יצא דתניא (בכורות נא:) נתנן לעשרה כהנים בבת אחת יצא בזה אחר זה יצא נטלן כהן והחזירן לו יצא. ובר ישראל דנסיב כהנת או לויה וילידה בכור פטור מלמיפרקיה ואף על גב דאיעבר מישראל בפטר רחם תלא רחמנא (חולין קלב.) דאמר רבינא אמר לי מרימר הילכתא כוותיה דרב והילכתא כוותיה דרב חסדא והילכתא כעולא והילכתא כרב אדא בר אהבה ואליבא דמר בריה דרב יוסף. הילכתא כוותיה דרב דמספקא ליה אי איקרי לוי עם או לא לא יהבינן ליה מתנות ולא שקלינן מיניה הילכתא כרב חסדא דאמר המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מלשלם הילכתא כעולא דאמר הבו מתנות לכהנאתא דקסבר ונתן לכהן ואפילו לכהנת הילכתא כרב אדא בר אהבה דאמר לויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים שנא' פטר רחם בישראל וכהנת ולויה לא.