הלכות גדולות · סימן ז׳, ה׳

(שבת ו.) תנו רבנן ארבע רשויות לשבת רשות היחיד ורשות הרבים וכרמלית ומקום פטור. איזה היא רשות היחיד חריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה וכן התל והגדר שהוא גבוה עשרה ורוחב ארבעה זו היא רשות היחיד גמורה. ואיזו היא רשות הרבים סרטיא ופלטיא גדולה ומבואות המפולשין זו היא רשות הרבים גמורה. אין מוציאין מרשות היחיד לר"ה ואין מכניסין מרשות הרבים לרה"י ואם הוציא והכניס בשוגג חייב חטאת במזיד ענוש כרת ונסקל אבל הים והבקעה והאיסטוונית והכרמלית אינן לא כרשות היחיד ולא כרשות הרבים אין נושאין ונותנין בתוכן ואם נשא ונתן בתוכן פטור אין מוציאין מתוכן לרשות הרבים ולא מרשות הרבים לתוכן ואין מכניסין מתוכן לרשות היחיד ולא מרשות היחיד לתוכן ואם הוציא והכניס פטור אבל אסור. חצרות של רבים ומבואות שאינן מפולשין עירבו מותרין לטלטל לא עירבו אסורים עומד אדם על האיסקופה נוטל מבעל הבית ונותן לו ונוטל מן העני ונותן לו ובלבד שלא יטול מבעל הבית ויתן לעני ולא מן העני ויתן לבעל הבית ואם נטל ונתן פטור אחרים אומרים האיסקופה משמשת שתי רשויות בזמן שהפתח פתוח הרי הוא כלפנים בזמן שהפתח נעול הרי הוא כלחוץ ואם היתה איסקופה גבוהה עשרה ורחבה ארבעה הרי זו רשות לעצמה. חצירות של רבים ומבואות שאינן מפולשין עירבו מותרין לטלטל מ"ט כיון דעירבו הוו להו כחדא רשותא לא עירבו כל חד וחד רשות לעצמו הוא. ומדאורייתא מנלן דמאן דמעייל ומפיק מרשות לרשות ואפילו משהו מיחייב. (שבת צו:) אמר רבי יונתן דאמר קרא ויצו משה ויעבירו קול במחנה ויכלא העם מהביא מעשות לא נאמר אלא מהביא שהיו מביאין דרך רשות הרבים משה היכא יתיב במחנה לויה מחנה לויה רשות הרבים הואי וקאמר להו לישראל לא תהנפקו ולא תייתו מרשות היחיד לרשות הרבים וממאי דבשבת קאים דילמא בחול קאים ומשום דשלימא ליה מלאכה דכתיב והמלאכה היתה דים אלא גמר העברה העברה מיום הכפורים כתיב הכא ויעבירו קול וכתיב התם והעברת שופר תרועה מה להלן יום אסור אף כאן יום אסור. והכנסה תולדה דהוצאה היא מכדי על הוצאה מיחייב ועל הכנסה מיחייב אמאי קארי לה להא אב ואמאי קרי לה להא תולדה נפקא מינה דאי עביד שתי אבות בהדי הדדי אי נמי שתי תולדות בהדי הדדי מיחייב תרתי אב ותולדה דידיה לא מיחייב אלא חדא. ולא מיבעיא דרך רשות הרבים דאורח מלכא היא ואסיר לטלטולי היכא דליכא עירוב אלא אפילו בין מן מבוי למבוי ובין מן חצר לחצר ובין מן חצר לבית ובין מן בית לחצר אסור לטלטולי כל שהו ואפילו במבוי גופיה דחדא רשותא היא אסור לטלטולי ארבע אמות אלא אם כן עירבו. והיכא דאפיק מרשות היחיד לרשות הרבים דרך כרמלית חייב דתניא (שבת ה:) המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב ובן עזאי פוטר והלכה כרבנן. והיכא דזרק נמי מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד תולדה דהוצאה ומיחייב במשהו דתנן (שבת צו.) הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד חייב והני מילי דזרק בתוך עשרה טפחים אבל למעלה מעשרה טפחים פטור דתנן (שבת ק.) הזורק ארבע אמות בכותל למעלה מעשרה טפחים כזורק באויר למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ וחייב. (שבת צז.) ואם היו רשויות שלו מותר לזרוק למעלה מעשרה טפחים דרשות הרבים ליתה אלא עד עשרה טפחים והני מילי בזורק אבל במעביר אפילו למעלה מעשרה חייב (שבת צב.) דאמר רבי אלעזר המוציא משאוי למעלה מעשרה חייב שכן משא בני קהת. (עירובין סז:) אמר עולא א"ר יוחנן קרפף יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה אפי' כור ואפילו כוריים וזרק מרשות הרבים לתוכו חייב מאי טעמא מחיצה היא אלא שמחוסרת דיורין. ואמרינן עלה מתיב רב הונא בר חיננא סלע שבים שגבוה עשרה ורחב ארבעה אין מטלטלין לא מן הים לתוכו ולא מתוכו לים יתר מיכן מטלטלין עד בית סאתים אהייא אי נימא אסיפא עד בית סאתים מטלטלין יתר מבית סאתים לא מטלטלין והא מכרמלית לכרמלית קא מטלטל אלא לאו ארישא והכי קאמר סלע שבים שגבוה עשרה ורחב ארבעה אין מטלטלין לא מתוכו לים ולא מן הים לתוכו וכמה עד בית סאתים הא יתר מבית סאתים מטלטלין אלמא כרמלית היא ותיובתא דרבי יוחנן. אמר רבא וכל דלא ידע לתרוצי מתנייתא מותיב תיובתא לר' יוחנן הכי קאמר ובתוכו מטלטלין וכמה עד בית סאתים. רב אשי אמר לעולם ארישא והן אמרו קרפף יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות והן אמרו אין מטלטלין מכרמלית לרשות היחיד עד בית סאתים דשרי לטלטולי בכוליה אסיר לטלטולי מן הים לתוכו ומתוכו לים יתר מבית סאתים דאין מטלטלין בו אלא בד' אמות אי אסרת ליה לטלטולי מתוכו לים אמרי רה"י גמורה היא ואתי לטלטולי בכוליה ונאסר ליה לטלטולי מתוכו לים ונשרי ליה לטלטולי בכוליה האי שכיח והאי לא שכיח קרפף יתר מבית סאתים שכיח סלע שבים לא שכיח ומילתא דשכיחא גזרו בה רבנן ומלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן והלכה כרבי יוחנן וכדתריץ רב אשי הלכך קרפף יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה וזרק מרשות הרבים לתוכו חייב ושרי לטלטולי מכרמלית לגויה משום גזירה דרב אשי וכן הלכה.