אמר רבי אמי (פסק) בדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד וכן במשקל בידקא וכן מיטרא. ת"ר מעשה ונפלה דליקה בחצירו של יוסף בן סימאי בשיחין ובאו אנשי גיסטרא של ציפורי לכבותה מפני שאפוטרופוס של מלך היה ולא הניחם מפני כבוד השבת ונעשה לו נס וירדו גשמים וכבוה לערב שיגר לכל אחד מהן שני סלעים ולאפרכוס שבהן חמשים וכששמעו חכמים בדבר אמרו לא היה צריך לכך שהרי שנינו נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה וכן הלכה. (שם ע"ב) חמשה נהרגין בשבת זבוב שבמצרים וצרעה שבנינוה ועקרב שבהדיב ונחש שבארץ ישראל וכלב שוטה בכל מקום והני מילי ברצין אחריו ודברי הכל. בעו מניה מר' ינאי מהו להרוג נחשים ועקרבים בשבת אמר להם צרעה אני הורג נחשים ועקרבים לא כ"ש דילמא בדורסו לפי תומו דאמר רב יהודה רוק דורסו לפי תומו. אמר רב ששת נחש דורסו לפי תומו. אמר רב קטינא עקרב דורסו לפי תומו. (שם קכב.) נכרי שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור. מלא מים להשקות בהמתו משקה אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור. עשה כבש לירד בו יורד אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור. ומעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה ועשה גוי כבש לירד בו ירדו בו זקנים במה דברים אמורים בשאין מכירו אבל מכירו אסור. נר הדולק במסיבה אם רוב גוים מותר להשתמש לאורו אם רוב ישראל אסור מחצה על מחצה אסור דכי מדלקי אדעתא דרובא מדלקי. (שם ע"ב) שמואל איקלע לבי אבי תורן אתא ההוא גוי אדליק שרגא אהדרינהו שמואל לאנפיה כיון דחזא דאייתי שטרי וקא קארי אמר אדעתא דנפשיה הוא דאדליק הדר אהדרינהו לאנפיה לגבי שרגא:
הלכות גדולות · סימן ז׳, ל״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
