(שבת קא:) תנו רבנן ספינות קשורות זו בזו מערבין ומטלטלין מזו לזו נפסקו נאסרו חזרו ונקשרו בין שוגגין ובין מזידין ובין אנוסין ובין מוטעין חזרו להתירן הראשון וכן מחצלות הפרושות ברשות הרבים מערבין ומטלטלין מזו לזו נגללו נאסרו חזרו ונפרשו בין שוגגין בין מזידין בין אנוסין ובין מוטעין חזרו להתירן הראשון שכל מחיצה שנעשית בשבת בין בשוגג בין במזיד שמה מחיצה. (שבת קז.) א"ר אבא אמר רב חייא בר אשי אמר רב נכנסה לו צפור תחת כנפיו יושב ומשמרה עד שתחשך הא למה זה דומה לנועל את ביתו לשמרו ונמצא צבי שמור בתוכו מכלל דפטור ומותר שמע מינה. אמר שמואל כל פטורי דשבת פטור ממיתה ומחטאת אבל אסור לבר מהני תלת דפטור ומותר דקתני למה זה דומה לנועל את ביתו לשמרו ונמצא צבי שמור בתוכו. אידך המפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה חייב ואם להוציא ממנה לחה פטור וממאי דפטור ומותר דקתני מחט של יד ליטול בה את הקוץ. אידך הצד נחש בשבת אם מתעסק בו שלא ישכנו פטור אם לרפואה חייב וממאי דפטור ומותר דתנן כופין קערה על הנר בשביל שלא תאחוז בקורה ועל צואה של קטן ועל עקרב שלא תישך. (שבת קח:) אמר מר עוקבא אמר שמואל שורה אדם קילורין מערב שבת ונותן על גב עיניו בשבת ואינו חושש. בר ליואי הוה קאי קמיה דמר עוקבא חזייה דקא עמיץ ופתח אמר ליה כולי האי ודאי לא שרא מר שמואל.(ע"ז כח:) אמר רב זוטרא בר טוביא אמר רב עין שמרדה מותר לכוחלה בשבת סבור מינה הני מילי היכא דשחוקי סמאניה מאיתמל והוא דמייתו מאיתמל אבל משחקינון בשבת ואיתוינון ארבע אמות ברשות הרבים לא. אמר להו ההוא מרבנן ורבי יעקב שמיה לדילי מיפרשא לי מניה דרב יהודה אפילו משחקינון בשבת ואיתוינון ארבע אמות ברשות הרבים. רב יהודה שרא למיכחל עינא בשבתא אמר להו רב שמואל בר יהודה דציית ליה ליהודה מחיל שבי לסוף חש הוא בעיניה שלח ליה מי שרי שלח ליה לכולי עלמא שרי לדילך אשיר אטו דילי היא דשמואל היא דההיא אמתא דהואי בי מר שמואל דקדח לה עינה בשבתא צוחה צוחה וליכא דאשגח בה למחר פקעה עינה נפק מר שמואל ודרש עין שמרדה מותר לכוחלה בשבת. (שבת קיא.) החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ אבל מטבל הוא כדרכו ואם נתרפא נתרפא. החושש במתניו לא יסוך יין (ושמן) [וחומץ] אבל הך הוא שמן ולא שמן ורד. בני מלכים סכין על גבי מכותיהן שמן ורד שכן דרכן לסוך בחול רבי שמעון אומר כל ישראל בני מלכים הן. אמר רבי אבא בר זבדא אמר רב הלכה כרבי שמעון דשרי:
הלכות גדולות · סימן ז׳, כ״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
