הלכות גדולות · סימן ס״ה, ה׳

(פסק) ובי דוגי אסיר למיעבד בה שום מידי אלא אחוורי בישרא והני מילי דפחרא אבל דכלי מתכות מפליט ליה כדרכיה ושרי למיעבד ביה כל מידי. דרש מרימר הלכתא בין כבדא ובין כחלא תותי בשרא שרי והוא דליכא תותי בי דוגי עילוי בשרא דיעבד אין לכתחלה לא וכיון דקא דייבי אהדדי וקא בלעי מהדדי כבולען כך פולטן. וכבדא נמי היכא דנטפא לבי דוגי אסיר דדמא דכבדא מקפא קפי ולא שכין. ומאן דמטוי כבדא בשילומה צריך לחותכה מאי טעמא דאזיל דמא ומיכנף בסמפונות דכבדא. והיכא דלא קרעה קרע לה לאחר בישולא ומותרת (חולין קט:) וכן הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו קורעו לאחר בישולו ומותר. (פסחים עד:) אומצא מטימשיה בחלא ואסוקי מיכליה לאלתר שרי מטימשיה ושהוייה עד דמסמיק הוא וחליה אסיר דכיון דאסמיק פרש ליה דם לאבראי ואסיר מאי תקנתיה תלייה בשפודא מידב דייב דמיה ושרי חתכיה ומלחיה אפילו לקדירה שפיר דמי אותביה אגומרי פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר גומרי צמתן ליה לדמא (דף קלד) ואסיר וחד אמר שייבן ליה לדמי ושרי והלכתא גומרי מישב שייבן מאן דאמר מצמת צמתן כיון דאסמיק פרש מיני' דמא ויתיב שמשא ומצמתא ומצא ומיבש עליה דמא ואסיר דהא אכיל דמא מאן דאמר מישב שייבן כיון דשיבא נורא לדמא מקלא ליה לדמא ומשתכחת אומצא בלא דמא ושרי טעמא אחרינא אומצא שהוייה בחלא אסיר מטי מטימשיה ואסוקי שרי. ומדרב ושמואל אע"ג דהוה מחוור ליה בחלא עד דאזיל סומקא דדמא מיניה לא הוה אכיל ומאי טעמא דלא ידעינן אי חליט שפיר אי לא חליט. (חולין צג:) אמר ליה רבי יוחנן לרב שמן בר אבא הני ביעי חשילאתא שריאן ואת לא תיכול משום ואל תטוש תורת אמך. אמר מר בר רב אשי הני ביעי דגדי' עד תלתין יומין שריאין בלא קליפה ולמישדינהו בקידרא כי לא מליחן מה שאין כן בכחל מכאן ואילך אורען אסירן לא אורען שריאן מנא ידעינן אי אית ביה סורייקי סומקי אסירן עד דמלח להו ואי לא אסמיקו שריאן אומצא וביעי ומזרקי פליגי בה רב אחא ורבינא בכל התורה כולה רב אחא לחומרא ורבינא לקולא והלכתא כרבינא לקולא לבר מהני תלת דרב אחא לקולא ורבינא לחומרא והלכתא כרב אחא לקולא. מאן דמטוי רישא צריך לאתנוחי בית שחיטה לתתאי כי היכי דלידוב דמא והיכא דאשתלי ואפכיה מוקרא הוא דאסיר באכילה אבל רישא כוליה שרי באכילה. והיכא דמסחים חספא ומטוי עליה מוקרא שפיר דמי. רישא בכבשא אותביה אבית שחיטה מידב דייב דמא ושרי אצדדין מקווא קאוי דמא ואסיר אנחיריה אי דץ ביה מידי שרי ואי לא אסיר. ומשרא ארדי רטיבי ובשרא בהדי הדדי וטווי על טפקא שפיר דמי מאי טעמא אי לאו דהואי טפקי גחלת לא מיבשל הלכך טפקא כי גומרי דמי על גומרי מי לא שרי טווי בשרא וארדי בהדי הדדי וכל שכן בשפודא דשפיר מאי אמרת דקא דייב בישרא וקא בלע ארדא הא קיי"ל כבולעו כך פולטו. וארדי בכרסא דגדיא שפיר דמי מידי דהוה אמליתא דשדיין ביה בשרא ושמכי ואצארי וקיי"ל (פסחים עד:) הלכתא מליתא שריא ואפילו פומה לעיל מ"ט כבולעו כך פולטו. אמר רבה הא מליתא שריא א"ל אביי והא קבלעא דמא א"ל כבולעה כך פולטה. נימא מסייעא ליה נותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו מאי טעמא לאו משום דאמרינן כבולעו כך פולטו לא שאני התם כיון דאיכא בית שחיטה דמיחלחל מידב דייב ת"ש הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו קורעו אחר בישולו ומותר שאני לב דשיע איני והא טבון סבא טפול ליה בר גוזלא לרב ואמרי ליה אי מעלי טפלי הב לי דאיכול התם בדסמידא דפריר והא רבא איקלע לבי ריש גלותא וטפלו ליה בר אווזא ואמר אי לאו דחזיתיה דזיג כזוזא חיוורא לא אכלי התם בחיוורתא דקריר הלכך דצמידא בין אסמיק ובין לא אסמיק שרי דחיוורתא זיג שרי לא זיג אסיר דשאר קמחי אסמיק אסיר לא אסמיק שרי והא מליתא מאן דאסר אפילו פומה לתחת ומאן דשרי אפילו פומה לעיל והני מילי בישרא אבל כבדא לא דהאמר מר (חולין קיא.) משפד נמי כבדא עילוי בישרא אסיר ואי עבר ועבד שרי לכתחלה לא והלכתא מליתא שרי ואפילו פומה לעיל: