(פסק) (שם קיא:) ואסור ההוא מנא דאימלח עליה ובעי למיתבריה ושרי למימלח עילוי בודיא ועילוי ארבלא ועילוי גילא כללא דמילתא כל מילי דכי שדית מיא עלייהו דייב שרי למימלח עילויה. (שם קיג.) א"ר משרשיא אין מחזיקין דם בבני מעים תרגימא אכרכשא והדרא דכנתא ואמעיא אבל כנתא גופא אסירא משום שורייקי קטינא דדמא דאית בה ואף על גב דחתכה פורתא פורתא ומלחא אסירא ולא שנא דתורא ולא שנא דכל קנינא מותבינן בי דוגי תותי בישרא מכי מתחיל דמטוי ליה ושאדי ליה גללי דמילחא ודייב ליה ולא נפיש ביה מילחא דילמא מפעפע דמא בבי דוגי ואסיר פירוש משום דכי מליחי מיא טפי לא שייבין דמא דאמר רב נחמן אמר שמואל (שם קיב.) אין מניחין כלי תחת הבשר עד שיכלה כל מראה אדמומית שבו מנא ידעינן אמר מר זוטרא משמיה דרב משתעלה תמרתו. מתקיף לה רב אשי ודלמא תתא מטא עילאה לא מטא אלא אמר רב אשי לית ליה תקנתא אלא מישדא ביה תרתי גללי מילחא ומישפייה:
הלכות גדולות · סימן ס״ה, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.