הלכות גדולות · סימן ס״א, ו׳

(פסק) וספק דרוסה עד דמלו לה תריסר ירחי שתא אסיר (חלב). והיכא דמידרסה חיותא צריכה בדיקה מכפא דמוחא ועד אטמא ובכל דוכתא בעלמא דכי מינקיב מיטרפא מיניה אי איכא סומקא להדיה טרפה. וכל היכא דצריכה בדיקה כגון דרוסה ונפולה אי נמי נשברה השדרה ולא ידעינן אי איפסיק חוט השדרה או לא כיון דצריכין בדיקה אי שחיט להו אסירן דכי הוה בדקינן לנפולה ולדרוסה ונשברה השדרה הני מילי ברבנן קמאי דהוו חכימין והוו בקיאין למיקם על בדיקה אבל השתא דלא ידעינן למיקם על בדיקה שפיר אמור רבנן דמשהינן לה תריסר ירחי שתא והדר משתריא ואי נקבה היא ומיעברא וילדה שריא למישחטה מקמי תריסר ירחי שתא דאמרינן (שם נח.) והילכתא בזכרים כל שנים עשר חודש ובנקבה כל שאינה יולדת. (שם נד.) כי סליק רב חייא בר יוסף אשכחינהו לר' יוחנן ולר"ש בן לקיש דיתבי וקאמרי דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים אמר להו האלהים דמורה בה רב מכפא דמוחא ועד אטמא. זה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה. זה הכלל לאיתויי מאי לאתויי שבע שמעתתא מאי נינהו דאמר רב מתנה (שם ע"ב) האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה בדקינן ליה אי איתיה לשוריאקי דבין אסיתא לבוכנא כשרה ואי איפסיק ניביה טרפה והילכתא אי איפסיק ניביה נמי כשרה עד דמעכלי (דף קל) איעכולי ותנן נטלו הכליות כשרה. כוליאתא כי לקיא. צילא גהיא שפיר דמי ואי לא טרפה. כי משתכחא חדא כוליאתא ואידך ליתה כלל כשרה. (שם נה.) ואמר רכיש בר פפא משמיה דרב לקתה בכוליא אחת טרפה אמרי במערבא והוא דמטיא לקותא למקום חריץ והיכא אחיורא דתותי מתני. והיכא דאיכא בהמה דמשתכחא בעלת כוליא אחת או בעלת שלש כוליות כשרה דתניא (בכורות לט.) ואת שתי הכליות ולא בעלת כוליא אחת ולא בעלת שלש כוליות מדלגבי גבוה פסל רחמנא מכלל דלגבי הדיוט שרי (חולין נה:) ואי איכא חדא כוליאתא דזוטרא מן חברתה בבהמה דקה אי הויא כשיעור דרביא כשרה בציר מהכי טרפה ובבהמה גסה אי הויא כעינבתא כשרה בציר מהכי טרפה אמרי במערבא כל הפסול בריאה כשר בכוליא. וכל הפסול בכוליא כשר בריאה שהרי נקב דפסול בריאה וכשר בכוליא מוגלא כשר בריאה ופסול בכוליא מים זכים דלא אסרוה כשרים כאן וכאן ותנן ניטל הטחול כשרה (חולין נה.) אמר רב עוירא משמיה דרבא לא שנו אלא ניטל אבל ניקב טרפה. כי משתכחי תרין טחלי שפיר דמי ובדלא משתכח כלל שפיר דמי. (שם ע"ב) אמר רב נחומי שאילתינהו לכולהו טרופאי דמערבא ואמרי הילכתא כרכיש בר פפא ולית הילכתא כרב עוירא אלא נקב נמי כשרה והני מילי דאינקיב טחול בקולשיה אבל אינקיב בסומכיה טרפה ואי אישתייר בסומכיה אפי' כעובי דינר זהב דלא בזיע כשרה והיכא נמי דחותך מן הטחול ומן הכליות טרפה (שם סח.) דתנן חותך מן העובר שבמעיה מותר באכילה מן הטחול ומן הכליות אסור באכילה (שם מד.) ואמר רבה בר בר חנה א"ש סימנין שנידלדלו ברובן טרפה (שם נב.) אמר רבה בר רב שילא אמר רב מתנה אמר שמואל נעקרה צלע מעיקרא טרפה. וגלגלת שנחבסה ברובה ובשר החופה את רוב הכרס ברובו. נעקרה צלע מעיקרא טרפה בוכנא ואסיתא כדאמרינן (שם ע"ב) בשר החופה את רוב הכרס ברוב קרוע כדאמרינן. גלגלת שנחבטה ברובה ברוב גובהה ולחומרא. (שם מד.) סימנין שנידלדלו ברובן דאיפרוק איפרוקי מן הדדי כדאמרינן אמר רב נחמן אמר שמואל תרבץ הושט. (שם נד.) ואלו כשירות בבהמה נקבה הגרגרת או נסדקה ועד כמה תחסר ותהא מותרת רשב"ג אומר עד כאיסר האיטלקי (שם ע"ב) אמר זעירי אתון דלא מתחמי לכון שיעוריה כדינרא קורדינא אמר אביי והוי כפשיטא זוטרתא דמשתכחא ביני פשיטי רברבי דפומבדיתא (שם נד.) ואי בזיעא מחמת דרוסה הוה אפי' במשהו טרפה. (שם מה.) אריב"ל נקבים שיש בהן חסרון מצטרפין לכאיסר ושאין בהן חסרון מצטרפין לרובה. נטלה האם שלה כשרה.