(זבחים קטו:) ת"ר וגם הכהנים הנגשים אל ה' וגו' רבי יהושע בן קרחה אומר זה הפרשת בכורות רבי אומר זו פרישת נדב ואביהוא בשלמא למאן דאמר זו הפרשת בכורות היינו דכתיב בקרבי אקדש אלא למאן דאמר זה פרישת נדב ואביהוא מאי היא דכתיב ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי אל תקרי בכבודי אלא במכובדי דבר זה אמרו הקב"ה למשה ולא ידעו עד שמתו בניו של אהרן כיון שמתו בניו של אהרן אמר לו משה לאהרן אהרן אחי לא מתו בניך אלא על קדושת שמו של הקב"ה וכיון שידע אהרן שבניו ידועי מקום הם שתק וקיבל שכר על שתיקתו שנא' וידם אהרן וכן בדוד הוא אומר דום לה' והתחולל לו אע"פ שמפיל חללים חללים את דום לה' וכן בשלמה הוא אומר עת לחשות ועת לדבר פעמים שאדם שותק ומקבל שכר על שתיקתו פעמים שאדם מדבר ומקבל שכר על דיבורו והיינו דאמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן מאי דכתיב נורא אלהים ממקדשיך א"ת ממקדשיך אלא ממקודשיך כיון שעשה דין בקדושיו מתיירא ומתעלה ומתקלס:
הלכות גדולות · סימן נ״ט, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.