(פסחים נא.) תניא דברים המותרין ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם. רוחצין שני אחין כאחד ואין רוחצין שני אחין כאחד בכבול ומעשה ביהודה והלל בניו של רבן גמליאל שרחצו שניהם כאחד בכבול ולעזה (דף קכד) עליהם המדינה מימינו לא ראינו כך ונשמט הלל ויצא לבית החיצון ולא רצה לומר להם מותרין אתם. פירושא משום מנהג. תניא עם הכל אדם רוחץ חוץ מאביו וחמיו ובעל אמו ובעל אחותו רבי יהודה מתיר באביו משום כבוד אביו וה"ה לבעל אמו ואתו אינהו וגזרו על שני אחים משום בעל אחותו. תנא תלמיד לא ירחץ עם רבו ואם רבו צריך לו מותר רבן גמליאל אומר לא יכנס אדם למרחץ עם אביו ועם רבו וחכ"א אם רבו צריך לו מותר ויש אומרים אסור לאדם שיכנס לבית המרחץ עם אביו רבי יהושע אומר משום שיגלו ערוה זה עם זה דכתיב ויכסו את ערות אביהם ובשעה שאמר לו יעקב ליוסף שים נא ידך תחת ירכי לא עשה אמר לו א"כ השבעה לי וישבע לו:
הלכות גדולות · סימן נ״ו, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.