הלכות גדולות · סימן נ״ו, ד׳

(שם לב.) תניא ר' אלעזר בן מתתיה אומר אבא אומר השקיני מים ויש לפני דבר מצוה מניח אני כיבוד אבא ועוסק בדבר מצוה שאני ואבא חייבין בדבר מצוה איסי בן יהודה אומר אם איפשר לעשות ע"י אחרים תיעשה ע"י אחרים ועביד שליחותא דאבוה כדי שיתקיימו שניהם ואמר רב אדא בר מתנה הלכה כאיסי בן יהודה. מימר קאמרינן מאכיל ומשקה מלביש ומכסה משל אב או משל בן היכא דרויח בן ולאב לית ליה לא תיבעי לך כיון דאמיד למיעבד צדקה בעלמא חיובי מיחייב אלא כי תיבעי לך דלא רויח בן מאי ת"ש דאיתמר רב יהודה אמר משל בן רב נתן בר אושעיא אמר משל אב ואורו ליה רבנן לרבי ירמיה כדברי האומר משל אב וכן הלכה. (סנהדרין פד:) רב פפא לא שביק לבריה למשקל ליה סילוא מר בריה דרבנא לא שביק ליה לבריה למפתח ליה בחתא (סנהדרין פה:) ואמר רבה בר רב הונא וכן תנא דבי רבי ישמעאל לכל אין הבן נעשה שליח לאביו לא להכותו ולא לקללתו חוץ ממסית ומדיח שהתורה אמרה לא תחמול ולא תכסה עליו.