הלכות גדולות · סימן נ״ה, ח׳

(שם יג.) ת"ר הולכין ליריד של גוים ולוקחין מהן בהמה עבדים ושפחות בתים שדות וכרמים וכותב ומעלה בערכאים מפני שהוא כמציל מידם. ואם היה כהן מטמא לדון ולערער עמהם בחוצה לארץ וכשם שמטמא בחוצה לארץ כך מטמא בבית הקברות בית הקברות סלקא דעתך טומאה דאורייתא היא אלא אימא בית הפרס דרבנן. ומיטמא ללמוד תורה ולישא אשה א"ר יהודה אימתי בזמן שאין מוצא ללמוד אבל בזמן שמוצא ללמוד אל יטמא ר' יוסי אומר אף בזמן שמוצא ללמוד יטמא לפי שאין מן הכל זוכה ללמוד תורה ואמר רבי יוסי מעשה ביוסף הכהן שהלך אחר רבו לצידן ללמוד תורה וא"ר יוחנן הלכה כרבי יוסי (שם יא:) אמר שמואל ובגולה אין אסור אלא יום אידם בלבד ויום אידם מי אסיר והא רב יהודה שרא ליה לרב ברונא לזבוני חמרא ולרב גידל לזבוני חיטי בחגתא דטייעי שאני חגתא דטייעי דלא קביעא. (שם ו:) רבי יהודה אומר נפרעין מהן מפני שהוא מיצר אמרו לו אע"פ שהוא מיצר עכשיו שמח הוא לאחר הזמן רבינא אמר גוי לענין פירעון לעולם מיצר. מתניתין דלא כר' יהושע בן קרחה דתניא ר' יהושע בן קרחה אומר מלוה בשטר אק נפרעין מהם מלוה על פה נפרעין מהם מפני שהוא כמציל מידם. יתיב רב יוסף אחוריה דרבי אבא ויתיב רבי אבא קמיה דרב הונא ויתיב רב הונא וקאמר הלכה כרבי יהודה והלכה כרבי יהושע בן קרחה הלכה כר' יהושע בן קרחה הא דאמרן רבי יהודה דתנן הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום (שם ז.) ר"מ אומר נותן לו דמי צמרו ר"י אומר אם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו את השבח אהדרינהו רב יוסף לאפיה בשלמא רבי יהושע בן קרחה איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל וקיימא לן יחיד ורבים הלכה כרבים קמ"ל הלכה כיחיד אלא רבי יהודה למה לי מחלוקת ואחר כך סתם הוא ומחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם מחלוקת בבבא קמא לצבוע לו אדום וצבעו שחור וסתם בבבא מציעא כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה ורב הונא משום דאין סדר למשנה ואיכא למימר דילמא סתם תנא ברישא ואח"כ מחלוקת אי הכי כל מחלוקת ואחר כך סתם לימא אין סדר למשנה ורב הונא כי לא אמרינן בחדא מסכתא בתרתי מסכתי אמרינן ורב יוסף כולה נזיקין חדא מסכתא היא איבעית אימא משום דקתני לה גבי הילכתא פסיקתא כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה. ת"ר אל יאמר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב רבי יהושע בן קרחה אומר אומר הנראה שתעמוד עמי לערב אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הלכה כר' יהושע בן קרחה. ת"ר הנשאל לחכם וטמא לא ישאל לחכם אחר ויטהר לחכם ואסר לא ישאל לחכם אחר ויתיר. היו שנים אחד מטמא ואחד מטהר אחד אוסר ואחד מתיר אם היה אחד מהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין הלך אחריו ואם לאו הלך אחר המחמיר רבי יהושע בן קרחה אומר בשל תורה הלך אחר המחמיר ובשל סופרים הלך אחר המקיל א"ר יוסף הלכה כר' יהושע בן קרחה. ת"ר וכולן שחזרו בהן אין מקבלין אותן עולמית דברי ר"מ ר' יהודה אומר חזרו בהן בפרהסיא מקבלין אותן בצינעה אין מקבלין אותן איכא דאמרי עשו דבריהם בפרהסיא (דף קכג) אין מקבלין אותן בצינעה מקבלין אותן רבי ישמעאל ורבי יהושע בן קרחה אמרו בין כך ובין כך מקבלין אותן שנאמר שובו בנים שובבים א"ר יצחק איש כפר עיטוש א"ר יוחנן הלכה כאותו הזוג (סנהדרין פו.) א"ר יוחנן סתם מתניתא ר' מאיר סתם תוספתא ר' נחמיה סתם סיפרא ר' יהודה סתם ספרי ר"ש וכולהו אליבא דר"ע. (ע"ז עה:) הלוקח כלי תשמיש מן הגוים שדרכן להטביל יטביל להגעיל יגעיל ללבן באור ילבן השפוד והאסכלה מלבנן באור והסכין שפה והיא טהורה. תנא וכולן צריכין טבילה בארבעים סאה. מנהני מילי אמר רבא אמר קרא וטהר הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת. ת"ר הלוקח כלי תשמיש מן הגוים דברים שלא נשתמש בהן כל עיקר מטבילן והן טהורין דברים שנשתמשו בהן בצונן כגון כוסות וקיתוניות וצלוחיות מדיחן ומטבילן והם טהורין דברים שנשתמשו בהן ע"י חמין כגון היורות והקומקמסין ומחמי חמין מגעילן ומטבילן והם טהורין דברים שנשתמש בהן ע"י האור כגון השפודין והאסכלות מלבנן ומטבילן והן טהורין ואם השתמש בהן קודם שיטביל או שיגעיל או שילבן כולן אסורים. רבי יצחק בר יוסף זבן מאנא חדתא דמדרא מגוי סבר לאטבוליה אמר ליה ההוא מרבנן ור' יעקב שמיה לדילי מפרשא לי מיניה דר' יוחנן כלי מתכות אמורין בפרשה דכתיב אך את הזהב ואת הכסף וגו' אבל הני מאני דפחרא נינהו חדשים לא צריכין הטבלה ישנים לא מפלטין דאשכחינן גבי חטאת שנא' וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר אמר רב אשי והני כלי זכוכית הואיל וכי נשתברו יש להן תקנה ככלי מתכות דמו ובעו טבילה. קוניא פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר כתחילתו וחד אמר כסופו והילכתא כסופו ובעי טבילה. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אפי' כלים חדשים במשמע דהא ישנים והלבינן כחדשים דמו ואפ"ה בעו טבילה. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא בלקוחים וכמעשה שהיה במדין אבל שאולין לא. איבעיא להו משכנתא מאי ת"ש דאמר מר בר רב יצחק אבא משכן ליה גוי כסא דכספא ואטבליה ואישתי ביה ולא ידענא אי משום דקסבר משכנתא כזביני דמיא אי משום דחזיה לגוי דדעתיה לשקועיה לכסא גביה. השפוד והאסכלה מלבנן באור (שם עו.) ועד כמה מלבנן אמר רבי מני עד שתשיר קליפתן. כיצד מגעילן אמר רב הונא יורה קטנה לתוך יורה גדולה יורה גדולה היכי עביד לה כי ההוא דודא דהוה ליה לרב עקביה אהדר לישא אפומה ומליא מיא וארתחה אמר רבה מאן חכים למיעבד כי הא כרב עקביה דגברא רבה הוא קסבר כבולעו כך פולטו מה בולעו בניצוצות אף פולטו בניצוצות. והא כפא נמי צריך למישדייה לגו דודא ופלוטיה. ודאי קערות דתשמישייהו בכלי שני כי שקיל מן דודא ושדי עילויה שפיר דמי. ואע"ג דמפליט להו צריך לאטבלינהו בארבעים סאה והדר שריין לישראל. וסכין שפה והיא טהורה. אמר רב הונא נועצה עשר פעמים בקרקע אמר רבה עשרה פעמים ובמקום קשה. אמר רב הונא וסכין יפה שאין בה גומות. תניא נמי הכי סכין יפה שאין בה גומות נועצה עשרה פעמים בקרקע אמר רב הונא בריה דרב יהושע לאכול בה צונן. מר יהודה ובאטי בר טובי הוו יתבי קמיה דשבור מלכא אייתו לקמייהו אתרוגא פסק אכל פסק ויהב ליה לבאטי בר טובי דצה עשרה זימני בארעא פסק ויהב ליה למר יהודה אמר ליה באטי וההוא גברא לאו יהודאה הוא אמר ליה מר קים לי בגויה ומר לא קים לי בגויה. איכא דאמרי הכי אמר ליה אידכר מאי עבדת באורתא (שם לג:) א"ר יוסנא א"ר אמי כלי נתר אין להן טהרה עולמית מאי כלי נתר א"ר יוסי בר אבין כלי מחפורת של צריף. פירושא מאני דמידבקי במגביא מאני דפקוסנא מאני דשדו להו בנורא ולא פקעין שדו להו במיא ופשרין.