הלכות גדולות · סימן נ״ה, ג׳

(שם לא.) תנו רבנן אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של גוי ומילאהו יין ומפתח וחותם ביד ישראל רבי אליעזר מתיר בשתיה וחכמים אוסרים והלכתא כרבי אליעזר. אמר רבי אלעזר הכל משתמר בחותם בתוך חותם חוץ מיין שאינו משתמר בחותם בתוך חותם ורבי יוחנן אמר אפילו יין משתמר בחותם בתוך חותם והלכה כרבי יוחנן. (שם לג.) בר עארי טייעא אנס זיקי מרב יצחק בר יוסף נקט בהו חמרא ואהדרינהו ניהליה אייתינהו אתא לבי מדרשא אמר להו ר' ירמיה כך הורה רבי אמי הלכה למעשה ממלאן שלשה ימים מים ומערן אמר רבא וצריך לערן כל מעת לעת סבור מינה הני מילי דידן אבל דידהו לא כי אתא רבין אמר ר"ש בן לקיש אחד שלנו ואחד שלהם סבר רב אחא בריה דרבא קמיה דרב אשי למימר דוקא נאדות דאין מיכנסן לקיום אבל קנקנים דמיכנסן לקיום לא אמר ליה רב אשי אחד נאדות ואחד קנקנים. תנו רבנן קנקנים של גוים חדשים מותרין ישנין מזופפין אסורין כיצד גוי נתן לתוכן מים ישראל נותן לתוכן יין גוי נתן לתוכן יין ישראל נותן לתוכן ציר ומורייס. (שם לג:) איבעיא להו לכתחלה או דיעבד. ת"ש דתני רב זביד בדבי רבי אושעיא לוקחין קנקנים מן הגוים חדשים נותנין לתוכן יין ישנים נותנין לתוכן ציר ומורייס לכתחלה ואינו חושש. בעא מיניה רבי יהודה נשיאה מרבי אמי קנקנים של גוים שהחזירן לכבשן האש ונתלבנו מהו אמר להם ציר שורף אור לא כל שכן אתמר נמי אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן ואמרי לה אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן קנקנין של גוים שהחזירן לכבשן כיון שנשרה זיפתן מותרין אמר רב אשי לא תימא עד דנתרא אלא כיון דרפאי אע"ג דלא נתר. קינסא פליגי בה רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי והלכתא כמאן דאסר. דבי פרזק רופילא אניס כובי מפומבדיתא נקט בהו חמרא ואהדרינהו ניהלייהו אתו לקמיה דרב יהודה אמר להו כל דבר שאין מכניסו לקיום משכשכו במים ואינו חושש. ואפילו משתא חמרא במנא דאישתי ביה גוי חמרא פעם ראשון ופעם שני אסיר כגון כסי חדתי דפחרא דאתמר כסי רב אסי אסר ורב אשי שרי אשתי בהו גוי פעם ראשון כולי עלמא לא פליגי דאסיר כי פליגי בפעם שני ואיכא דאמרי בפעם ראשון ושני כולי עלמא לא פליגי דאסור כי פליגי בפעם שלישית והלכתא פעם ראשונה ושניה אסור שלישית מותר. (שם כט:) החרצנים והזגין של גוים אסורין ואיסורן איסור הנאה דברי ר' מאיר וחכ"א לחים אסורין יבשים מותרין (שם לד.) ואילו הן לחין ואילו הן יבשין אמר רב יהודה אמר שמואל לחין כל שנים עשר חודש יבשים לאחר שנים עשר חודש. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כשהן אסורין אסורין אפילו בהנאה כשהן מותרין מותרין אפי' באכילה. אמר רב זביד האי דורדיא דחמרא דארמאי לאחר שנים עשר חודש מותר. א"ר אחא בריה דרבא קנקנים של גוים לאחר שנים עשר חודש מותרין. אמר רב חביבא האי אבצא טייעא לאחר שנים עשר חודש מותר. (שם לט.) אמר רב חבי"ת סימן בחותם אחד אסור חמפ"ג בחותם אחד מותר חבי"ת חלב בשר יין תכלת. חמפ"ג חלתית מוריים פת גבינה. (שם לא.) היכי דמי חותם בתוך חותם אמר רבא אגאבא אפומא דדנא שריקא וחתימא הוי חותם בתוך חותם חתימא ולא שריקא שריקא ולא חתימא לא הוי חותם בתוך חותם נאד בדוסקיא חתימא ופיה למטה הוי חותם בתוך חותם פיה למעלה לא הוי חותם בתוך חותם אי קייף וצייר וחתים ודאי חיתם בתוך חותם הוי. (שם נו:) ההוא ינוקא דתנא ע"ז בשית שני בעו מימה מהו לדרוך עם הנכרי בגת אמר להו דורכין והא קמנסיך בידיה דציירין להו לידיה והא קמנסיך בכרעיה ניסוך דרגל לא שמיה נסוך. ההוא עובדא דהוה בנהרדעא ושהייה שמואל תלתא ריגלי מ"ט אי נימא משום דקא סבר דאי משכחנא תנא דאסר כרבי נתן אסריה אפי' בהנאה דתניא מדדו בין ביד בין ברגל ימכר ר' נתן אומר ביד אסור ברגל מותר אימר דא"ר נתן ביד ברגל מי אמר ניסוך דרגל לאו ניסוך הוא אלא דאי משכחנא תנא דשרי כר"ש אשרייה אפילו בשתייה. (שם נז.) ההוא עובדא דהוה בבירם סליק גוי לדיקלא אייתו לולבא בהדי דקאתו נגע בחמרא שלא בכוונה שרייה רב לזבוניה לגוים אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב והא מר הוא דאמר תינוק בן יומא עושה יין נסך אימר דאמרי אנא בשתיה בהנאה מי אמרי. גופא אמר רב תינוק בן יומו עושה יין נסך ולית הילכתא כוותיה אלא מותר בהנאה ולא בשתיה. (שם נז:) ההוא עובדא דהוה במחוזא עאל אתא גוי לחנותא אמר להו אית לכו חמרא לזבוני אמרי ליה לא הוה יתיב חמרא בדולא שכשך ביה בידיה אמר להו האי לאו חמרא הוא שקליה האיך סביא בריתחא שדייה לדנא שרייה רבא לזבוניה לגוים איפליגו עליה רב הונא בר חיננא ורב הונא בריה דרב נחמן נפקי שיפורי דרבא ושרו נפקי שיפורי דרב הונא ואסרי. (שם נח.) איקלע רב נחמן למחוזא א"ל רבא לרב אליקים שמעיה טרוק גלי דלא ניתו אינשי ניטרוד עאל לגביה א"ל כי האי גוונא מאי א"ל אסור אפי' בהנאה והא מר הוא דאמר וכי שכשך עושה יין נסך אימר דאמרי אנא לבר מדמי דההיא חמרא דמי דההוא חמרא מי אמרי. אמר רבא כי אתאי לפומבדיתא אקפן נחמני שמועתא ומתניתא דאסיר שמועתא דההוא עובדא דהוה בנהרדעא ואסר שמואל בטבריא ואסר ר' יוחנן ואמינא ליה לפי שאינן בני תורה ואמר לי טבריא ונהרדעא אינן בני תורה מחוזא בני תורה מתנייתא אגרדמים גוי שקדח במינקת והעלה או שטעם מן הכוס והחזירו לחבית זה היה מעשה ואסרו מאי לאו בהנאה לא בשתיה אי הכי ליתני ימכר כדקתני סיפא חרם גוי שהושיט ידו לחבית וכסבור של שמן ונמצאת של יין זה היה מעשה ואמרו ימכר תיובתא דרבא תיובתא. (שם ע"ב) איתמר נמי אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן ואמרי לה א"ר אסי אמר רבי יוחנן יין שמזגו גוי אסור משום לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. (שם נט:) ההוא אטרוגא דנפל לחביתא דחמרא שדי ידיה א"ל ר' אשי נקטוה לידיה דלא נשכשיך. א"ר אשי האי גוי דנסכיא לחמרא דישראל אע"ג דאסרי דמיה משקל דמיה מההוא גוי שרי מ"ט מקלא קלייה איכא למאן דאמר שרי לזבוניה איכא למאן דאמר אסיר אמר רב אשי מנא אמינא לה דתניא גוי שניסך יינו של ישראל שלא בפני עבודה זרה אסור ר' יהודה בן בתירא ור' יהודה בן בבא מתירין אותו משום שני דברים אחד שאין מנסכים יין אלא בפני ע"ז ואחד שיכול לומר לו לא כל הימנך שתאסר ייני לאונסי ומשום דקאמרינן (חולין מא.) רב נחמן ורב עמרם ורב יצחק דאמרי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וקמו להו כר' יהודה בן בתירא וכר' יהודה בן בבא ש"מ הילכתא כותייהו. (ע"ז נט:) ההיא חביתא דאישתקל ברזא אידרי גוי נקטיה אמר רב פפא כל דלהדי ברזא חמרא אסיר ואידך שרי. איכא דאמרי אמר רב פפא דעד ברזא חמרא אסיר אידך שרי. (שם ס.) אמר רב פפא גוי נקיט דנא בישראל נקיט כובא וקא מוריק חמרא אסיר דקא אתי מכח גוי גוי נקיט כובא וישראל נקיט דונא וקא מוריק שרי ואי צריך לצדודי חמרא אסיר. (שם עב:) אמר להו רב לשקילאי דחמרא כי דייריתו חביתא דחמרא לא תקריוה לגוי לסיועי בהדייכו דילמא אגב דתמהיתון שדייתון לה עליה והוה לה דקאתי מכחו ואסיר. (שם ס.) אמר רב פפא האי גוי דדארי זיקא וקא אזיל ישראל אחוריה מלא שרי דלא מקרקיש ליה חסר אסיר דילמא מקרקיש ליה כובא מלא אסיר דילמא נגע בגויה חסר שרי דלא יכיל למינגע בגויה רב אשי אמר זיקא בין הכי ובין הכי שרי אין דרך ניסוך בכך מצרא זיארא רב פפא שרי רב אשי ואתימא רב שימי בר אשי אסר בכחו דכולי עלמא לא פליגי דאסור כי פליגי בכח כחו הוה עובדא בכח כחו ואסר רב יעקב מנהר פקוד. (שם ס:) ההיא חביתא דפקעאי לאורכה אידרי גוי חבקה שרי' רפרם לזבוניה לגוים והני מילי דפקעה לאורכה אבל לפותייה אפי' בשתיה נמי שרי מ"ט מעשה לבינתא קא עביד. ההוא גוי דאשתכח במעצרתא אמר רב אשי אי איכא טופח להטפיח בעי הדחה ובעי ניגוב ואי לא בהדחה בעלמא סגי ליה. נטל את החבית וזרקה לבור זה היה מעשה והתירוה. אמר רב אשי כל שאילו במגע הזב טמא בגוי עושה יין נסך כל שאילו במגע הזב טהור בגוי אינו עושה יין נסך מהא (נדה מג.) דאמר רשב"ל קנה בקמטו של זב והסיט בו את הטהור טהור כגון דהאי זב נקיט קנה תותי כיחשיה וקאים ואתא טהור ושניה לההיא קנה דתותי כיחשיה דזב טהור מ"ט דטהור קא מוניד ליה לזב וזב לא קא מוניד ליה לטהור אבל ודאי קנה בקומטו של טהור והסיט בו את הזב דטמא הוא דקמוניד ליה לטהור טמא מנלן דכתיב וכל אשר יגע בו הזב וידיו וגו' מאי ידיו אילימא ידיו ממש הא שאר גופו טהור והכתיב והנוגע בבשר הזב יטמא אלא זה היסטו של זב שלא מצינו לו בכל הטמאים שבתורה שמטמאין בהיסט חוץ מן הזב ואפקיה רחמנא להיסטו בלשון ידיו לומר לך מה ידיו מטמאות מבחוץ בכלי חרש שאין מוקף צמיד פתיל אף היסטו נמי מטמא בכלי חרש שאין מוקף צמיד פתיל אבל זרק זב כלי או צרור מקל וקנה ונגע בטהור לא מיטמא וכן גוי ביין נסך כי זריק חפץ ונגע ביין לא מיתסר. (ע"ז ס:) איתיביה רבינא לרב אשי וזריקה בגוי אין עושה יין נסך והתניא נטל את החבית וזרקה בחמתו לבור זה היה מעשה ואמרו ימכר בחמתו אין שלא בחמתו לא הכא במאי עסקינן דאזיל מיניה מיניה דהוה ליה כהיסטו.