הלכות גדולות · סימן נ״א, ט״ז

(שם יט:) ת"ר שנים שהיו חתומין על השטר ומתו ובאו שנים מן השוק ואמרו ידענו שכתב ידן הוא זה אבל קטנים היו אנוסים היו פסולי עדות היו הרי אלו נאמנין ואם יש עדים שהוא כתב ידן או שהיה כתב ידן יוצא ממקום אחר משטר שקרא עליו ערער והוחזק בבית דין אין נאמנין (שם כ.) קרא עליו ערער אין לא קרא עליו ערער לא מסייעא ליה לרבי אסי דאמר רבי אסי אין מקיימין את השטר משטר שקרא עליו ערער אא"כ הוחזק בב"ד. אמרי נהרדעי אין מקיימין את השטר אלא משתי כתובות או משתי שדות והוא שאכלום בעליהן שלש שנים ובשופי. אמר רב שימי בר אשי וביוצא מתחת ידי אחר דוקא מתחת ידי אחר אבל מתחת ידי עצמו לא דאמרינן מיחזא חזא וזייף כי איתיה בידיה מצי מכוין כי ליתיה בידיה לא מצי מכוין. תנו רבנן כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה ואפילו לאחר כמה שנים ואמר רב הונא והוא שזוכרה מעצמו ורבי יוחנן אמר אע"פ שאין זוכרה מעצמו. אמר רבא ש"מ מדר' יוחנן הני בי תרי דידעי סהדותא ואינשי חד מינייהו מדכר ליה חד לחבריה ומידכר ומההיד ולא חיישינן דילמא משני. איבעיא להו לעצמו מאי רב חביבא אמר אפי' לעצמו מר בר רב אשי אמר לעצמו לא והלכתא לעצמו לא. (שם ע"ב) ואי צורבא מרבנן הוא אפילו לעצמו כי הא דרב אשי הוה ידע ליה סהדותא לרב כהנא א"ל מי דכיר מר ההיא סהדותא א"ל לא ולא הכי והכי הוה לא ידענא לסוף אידכר רב אשי אזל אסהיד ליה חזייה לרב כהנא דקא מיהסס א"ל מי סברת עלך קא סמיכנא אנא הוא דרמאי אנפשאי ואידכרי. זה אומר זה כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי וזה אומר זה כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי הרי אלו נאמנין. זה אומר זה כתב ידי וזה אומר זה כתב ידי צריך לצרף עמהם אחר דברי ר' וחכמים אומרים אין צריך לצרף עמהם אחר אלא נאמן אדם לומר זה כתב ידי. (שם כא.) אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כחכמים פשיטא דיחיד ורבים הלכה כרבים מהו דתימא הלכה כרבי מחבירו ואפי' מחבריו קמ"ל (שם ע"ב) אמר רב ספרא א"ר אבא אמר רב שלשה שישבו לקיים את השטר שנים מהם מכירין חתימות ידי עדים ואחד אינו מכיר אם עד שלא חתמו מעידין בפניו וחותם משחתמו אין מעידין בפניו וחותם ש"מ תלת ש"מ עד נעשה דיין וש"מ דיינין שמכירין חתמות ידי עדים שאין צריכין להעיד בפניהם וש"מ דיינין שאין מכירין חתמות ידי עדים צריכין להעיד בפני כל אחד ואחד. (כתובות לו:) אמר רב פפא ש"מ האי שטרא ריעא לא מגבינן ביה דריעא מחמת מאי אי נימא דנפק עליה קלא דזיפא הוא דכותה הכא דנפק עלה קלא דזנאי והאמר רבא יצא עליה שם מזנה בעיר אין חוששין לה אלא דאתו בי תרי ואמרי לדידהו תבעתינהו באיסורא דכוותה הכא דאתו בי תרי ואמרי לדידהו אמר להו זייפו לי בשלמא התם שכיחי פרוצים ואיזדקקו לה אבל הכא אם הוחזק כל ישראל מי הוחזקו כיון דקא מהדר אזיופי אימר זיופי זייף וכתב. (יבמות קא:) אמר רב יהודה כגון רב שמואל בר יהודה מפיקנא ממונא אפומיה מפיקנא סלקא דעתך אלא מרענא ממונא אפומיה היכי דמי דאי מפיק ראובן על שמעון שטרא דחתימי עליה תרי סהדי מעליי ואתא חד סהדא ואמר פריע הוא לא משגחינן ביה ודאי כגון רב שמואל בר יהודה דמהימן טובא אמרינן להאי דנקיט שטרא אישתבע והדר שקול בהאי שטרא. (ב"מ מז.) מקנא במנא מנלן מושלף ואף על גב דלא שוי ההוא מנא שוה פרוטה שפיר דמי אבל בפירי לא הוי קנין. וזאת לפנים בישראל בימי משה. כל דאי לא קני דהויא לה אסמכתא ואסמכתא לא קניא (שם סו:) ואי כתב ליה מעכשיו קני. ואית גמרא בנדרים (כז:) והלכתא אסמכתא קניא והוא דלא אניס והוא דקנו מיניה בבית דין חשוב: