הלכות גדולות · סימן נ״א, י״ב

(שם כה:) תנו רבנן המשחקין בקוביא שאמרו אלו המשחקין בפספסין ולא בפספסין בלבד אמרו אלא אפילו קליפי אגוזים וקליפי רימונים ואימתי חזרתן משישברו את פספסיהן ויחזרו בהן חזרה גמורה דאפילו בחנם נמי לא עבדין. ומלוי ברבית אחד המלוה ואחד הלוה ואימתי חזרתן משיקרעו את שטריהן ויחזרו בהן חזרה גמורה דאפי' לגוים נמי לא מוזפין. מפריחי יונים אלו ממרין את היונים ולא יונים בלבד אמרו אלא אפילו בהמה חיה ועוף ואימתי חזרתן משישברו את פגמן ויחזרו בהן חזרה גמורה דאפי' במדבר נמי לא עבדי. וסוחרי שביעית אלו שנושאין ונותנין בפירות שביעית ואימתי חזרתן משתגיע שביעית אחרת ויבדקו א"ר נחמיה לא חזרת דברים בלבד אמרו אלא חזרת ממון כיצד אני פלוני בן פלוני כנסתי מאתים זוז מפירות שביעית והרי הן נתונין במתנה לעניים. תנא הוסיפו עליהן הגבאין והגזלנין והחמסנין והרועים והמוכסין (יבמות כה:) גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה גזלן דאורייתא פסול לעדות אשה. מאן דמחיל שבתא בפרהסיא שלא באונס פסול לעדות מאי טעמא שבת וע"ז כי הדדי נינהו ותניא (חולין ה.) חוץ מן המומר לנסך יין ולחלל שבתות בפרהסיא דלאו בר ישראל הוא דפסול לעדות. (מכות ה.) אין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם ואין לוקין עד שיזועו שניהם ואין משלמין ממון עד שיזומו שניהם. (סנהדרין כה.) אמר רבא לוה ברבית פסול לעדות והאנן מלוה תנן הכי קאמר מלוה הבאה לו ברבית. בר ביניתוס אסהידו ביה תרי סהדי חד אער דילי אוזפן ברבית וחד אמר קמי דידי אוזיף ברבית פסליה רבא לבר ביניתוס והא רבא הוא דאמר לוה ברבית פסול לעדות דהוה ליה רשע והתורה אמרה אל תשת רשע עד רבא לטעמיה דאמר רבא אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע. (שם ע"ב) אמר רב יהודה סתם רועה פסול היכא דרעי קנינא דנפשיה דמקרי שארי לה סבר ניכלה. סתם גבאי כשר אמר רבא רועה בהמה שאמרו אחד רועה בהמה דקה ואחד רועה בהמה גסה (ב"מ ה:) אמר רבא אימתי בזמן שרועין לעצמן אבל רועין בשכר לאחרים כשרין חזקה אין אדם חוטא ולא לו (סנהדרין כו:) א"ר יהודה אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא הוא אבל יש לו אומנות שלא הוא כשר. א"ר אבהו אמר ר' אלעזר הלכה כר' יהודה. וא"ר אבהו אמר ר' אלעזר וכולן צריכין הכרזה בבית דין. רועה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בעי הכרזה וחד אמר לא בעי הכרזה מאן דאמר לא בעי הכרזה היינו דאמר רב יהודה סתם רועה פסול אלא למאן דאמר בעי הכרזה מאי סתם רועה פסול דבסתמיה מכרזינן עליה. ההיא מתנתא דהוו חתימי עלה תרי גזלני סבר רב פפא בר שמואל לאכשורה דהא לא אכרזינן עלייהו א"ל רבא נהי דבעינן הכרזה בגזלן דרבנן בגזלן דאורייתא מי בעינן הכרזה. אכאריה דרב זביד חד גנב קבא דשערי ופסליה וחד גנב קיבורא דאהיני ופסליה. הנהו קבוראי דקברי נפשא ביום טוב ראשון שמתינהו רב פפא ופסלינהו ואכשרינהו רב הונא בריה דרב יהושע לעדות א"ל רב פפא והא רשעים נינהו סברי מצוה קא עבדינן והא קמשמתינן להו סברי כפרה קא עבדי לן רבנן. אמר רב נחמן חשוד על העריות כשר לעדות א"ל רב ששת ארבעין בכתפיה וכשר. ואמר רבא ומודה רב נחמן לעדות אשה שפסל ולא אמרן אלא לאפוקה אבל לעיולה לית לן בה ולא היא לא שנא לאפוקה ולא שנא לעיולה לא פשיטא מהו דתימא כל אימת דיתבה תותי בעלה ניחא לה משום דכתיב מים גנובים ימתקו קמ"ל כל אימת דיתבה אבראי טפי שכיחא לה. (סנהדרין כז.) אתמר עד זומם אביי אמר למפרע הוא נפסל רבא אמר מיכן ולהבא הוא נפסל והלכתא כוותיה דאביי. מומר אוכל נבילות לתיאבון דברי הכל פסול להכעיס אביי אמר פסול רבא אמר כשר (דף קטו) אביי אמר פסול דהוה ליה רשע והתורה אמרה אל תשת רשע עד רבא אמר כשר רשע דחמס בעינן והלכה כאביי. מיתיבי אל תשת רשע עד אל תשת חמס עד אלו הגזלנין ומלוי בריבית תיובתא דאביי תיובתא ואע"ג דאיתותב אביי הלכתא כוותיה דמאן דמישתבע בשיקרא פסול לעדות.