הלכות גדולות · סימן מ״ט, ג׳

(פסק) ואי (דף קט) אבא ערב דכתובתא דבריה הוא אף על גב דאית מה נכסי לבריה משתעבד מאי טעמא אב לגביה בריה שעבודי משעבד נפשיה כדקאמרינן משה בר עצרא ערב דכחובה דכלתיה הוה רב הונא בריה צורבא מרבנן הוה והוה דחיקא ליה מלתא אמר אביי ליכא דליעציה לרב הונא דניגרשה לדביתהו ותגבה כתובתה מאביה והדר נהדרה אמר ליה רבא וכי מגרש לה מאי הוי ידירנה הנאה תנן ומסקינן וקאמרינן (דקבלן היה). אתמר ערב דכתובה דברי הכל לא משעבד קבלן דבעל חוב דברי הכל משתעבד ערב דבעל חוב וקבלן דכתובה פליגי איכא למאן דאמר אי אית ליה נכסי ללוה משתעבד והלכתא כולהו משתעבדי בר מערב דכתובה אע"ג דאית ליה נכסי לבעל לא משתעבד מאי טעמא מצוה עבד ולאו מידי חסרי'. מאן דיזיף זוזי מחבריה וכתיב ליה שטרא ומשעבד ליה נכסיה והדר אזל וזבין מהנך נכסי דשעבד למלוה דינא הוא דאזיל מלוה וטריף להו להנך לקוחות אבל היכא דאוזפיה באנפי סהדי בעלמא בלא שטרא לא טריף לקוחות דתנן (שם קעה.) המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים על ידי עדים גובה מנכסים בני חורין הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין (שם ע"ב) מאי טעמא שטר אית ליה קלא מצי אמר להו מלוה ללקוחות כיון דמשתעבדין לי נכסי' לא איבעי לכו למיזבן מלוה בעדים אמרי לא שמיע לן דמשתעבדין לך נכסיה. ומאן דיזיף זוזי מחבריה ולא קבע ליה זמנא עליהון לית ליה מן דינא למתבעיה בגוייהו עד דמלו תלתין יומין דאמר רב יהודה אמר שמואל (מכות נ:) המלוה את חבירו סתם אינו רשאי לתובעו פחות משלשים יום סבר רבה בר רב הונא קמיה דרב למימר הני מילי מלוה בשטר דלא טרח איניש וכתיב שטרא לבציר מתלתין יומין אבל מלוה על פה עביד איניש דיזיף זוזי מחבריה האידנא ופרע ליה למחר אמר ליה רב הכי אמר חביבי אחד מלוה בשטר ואחד מלוה על פה וכן הלכה. (ב"ב קעו.) אמר רב יהודה אמר שמואל חנוק וקנו מידו משתעבד מכלל דערב בעלמא לא בעי קמן ופליגא דרב נחמן דאמר רב נחמן ערב דבית דין הוא דלא בעי קנין אבל ערב דעלמא בעי קנין (שם ע"ב) והלכתא בכולהו בעי קנין ומר רב אחא משיבחא אמר הלכה כרב נחמן דערב דבית דין לא בעי קנין הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין. (שם קעו.) בעא מיניה רבה בר נתן מרבי יוחנן הוחזק כתב ידו בבית דין מהו אמר ליה אף על פי שהוחזק כתב ידו בבית דין אינו גובה אלא מנכסים בני חורין. אמר רב פפא הלכתא מלוה על פה גובה מן היורשין ואין גובה מן הלקוחות גובה מן היורשין שלא תנעול דלת בפני לוין ואין גובה מן הלקוחות דלית ליה קלא. ולוה דמסיק ביה מלוה זוזי ולא קפרע ליה ונחית בי דינא לניכסיה ויהבו ליה ארעיה כי ממטי לי' זוזי דינא הוא דמסלק ליה (ב"מ לה.) דאמרי נהרדעי שומא הדרא עד תריסר ירחי שתא אמר אמימר אנא נהרדעאה אנא וסבירא לי דשומא הדרא לעולם והלכתא שומא הדרא לעולם משום שנאמר ועשית הישר והטוב בעיני ה'. והיכא דשמו ליה לבעל חוב ושמוה מבעל חוב לבעל חוב דיליה מסלק ליה מריה ארעא דאמר ליה לא עדיפת מגברא דאתית מיניה האיך זוזי הוה מסיק ואנת נמי זוזי מסקת. זבנה אורתא יהבה במתנה לא מצי מסלק ליה מרי ארעא דלאו אדעתא דזוזי נחיתו. וכי קאמרינן מלוה בשטר גובה מנכסים משועבדים הני מילי היכא דלית ליה נכסי ללוה אבל אית ליה נכסי ללוה ואפילו זיבורית גבי זיבורית ולא טריף משעבדי כדתנן (גיטין מח:) אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין ואפילו הן זיבורית וכי אתי למיטרף ואפילו קא מודה ההוא לוה דלא פרע צריך מלוה שבועה דאמרינן דלמא בקנוניא קא עבדין כדתנן (כתובות פז.) מנכסים משועבדים לא תפרע אלא בשבועה. היכי דמי נכסים משועבדים והיכי דמי נכסים בני חורין משועבדים כגון דממשכני או דמזבני אתי מנוה קמא וטריף ולוקח קמא טריף והיכי אתי לוקח קמא טריף כגון דאיכא בעל חוב דקדים ליה ואתא טרפיה אזיל היא טריף דבתריה בני חורין דלא משעבדין לשום איניש. (ב"ב קעג.) האומר לבנו שטר בין שטרותי פרוע ואיני יודע איזהו שטרות כולן פרועין נמצא לאחד שם שנים הגדול פרוע והקטן אינו פרוע אמר רבא שטר לך בידי פרוע הגדול פרוע והקטן אינו פרוע חוב לך בידי פרוע כולן שטרות פטורים. (כתובות נא:) חמשה גובין מן המחוררין ואלו הן פירות ושבח פירות והמקבל עליו לזון בן אשתו ובת אשתו וגט חוב שאין בו אחריות וכתובת אשה שאין בו אחריות. (ב"ב קט:) מי שפרע מקצת חובו ר' יהודה אומר יחליף ר' יוסי אומר יכתוב שובר א"ר יהודה נמצא זה צריך לשמר שוברו מן העכברין אמר לו ר' יוסי וכך יפה לו ואל ירע כחו של זה. אמר רב הונא אמר רב אין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי יוסי אלא בית דין מקרעין השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון. (שם קעא:) ר' יצחק בר יוסף הוה מסיק זוזי בר' אבא תבעיה לדינא קמיה דרבי חנינא פאפי אמר ליה פרען א"ל הב לי שטרי ואפרעך א"ל אירכס לי אלא פרען ואכתוב לך שובר א"ל הא רב ושמואל דאמרי תרוייהו אין כותבין שובר א"ל מאן יהיב לן מעפרא דרב ושמואל מלא עיינין דהא רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו כותבין שובר וכן כי אתא רבין אמר ר' אילעא כותבין שובר ומסתברא דכותבין שובר דאי סלקא דעתך אין כותבין שובר אבד שטרו של זה יאכל הלה וחדי א"ל אביי לרבה אלא מעתה אבד שוברו של זה יאכל הלה וחדי א"ל רבה אין דכתיב עבד לוה לאיש מלוה. והלכתא כותבין שובר מהאי מעשה ולא קרעינן שטרא ולא כתבינן על גביה. מתנת שכיב מרע ומצוה מחמת מיתה חדא היא. מתנת שכיב מרע שכתב כל נכסיו ולא שייר כלום ומת מתנתו קיימת ואם עמד חוזר ואם עד שהוא שכיב מרע חזר וכתבן לאחר אחרון קנה ראשון לא קנה דאמר שמואל (שם קנא.) כל היכא דכי עמד חוזר חוזר במתנתו וקאמרינן עלה בפירוש אמר שמואל לא שנא לעצמו ולא שנא לאחר. אם שייר קרקע כל שהו וקנו מידו אם עמד אינו חוזר ואם לא קנו מידו אם עמד יכול לחזור בו דאמרינן (שם ע"ב) הלכתא מתנת שכיב מרע במקצת בעי קנין ואם אמר בשעה שהוא מצוה מחמת מיתה הוא מצוה אי נמי וי דקא מיית ההוא גברא אם מת בין שייר ובין לא שייר בין קנו מידו ובין לא קנו מידו מתנתו קיימת ואם עמד אעפ"י ששייר יכול לחזור בו כי הא דאחתיה דרב דימי בר יוסף הוה אית לה קרנא דפרדיסא כל אימת דהוה מיחלשא הוה כתבא לה ניהליה כי הוה קיימא הוה הדרא בה זימנא חדא איחלשה שלחה ליה תא קני לא אתא שלחה ליה תא קני כל היכא דבעית אזל שייר וקנה מינה כי קיימא הדרא בה אתאי לקמיה דרב נחמן שלח ליה לא אזל לגביה אמר מאי איזיל הא שייר וקנאי מינה שלח ליה אי אתית מוטב ואי לא מחינא לך בסילוא דלא מבע דמא אזל לקמיה אמר להו לסהדי היכי אמרה אמרי ליה אמרה וי דקא מיתא ההיא אתתא. אמר רב נחמן אי הכי מצוה מחמת מיתה הוא ומצוה מחמת מיתה יכול לחזור בו. שכיב מרע שאמר ליפרעו לפלניא מן מאי דשביקנא בשטרא דאיכא עלי ושבק נכסי ארעא וזוזי אי ניחא להון ליתמי ולירתי לאגבוייה ממטלטלי מגבו ליה ויהבין ליה זוזי ומסלקינן ליה מארעא שכיב מרע שכתב במתנת בריא אם עמד אינו יכול לחזור בו (שם קלה:) ואיזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע דלא קני אלא לאחר מיתה כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה. (שם קלח:) שכיב מרע שאמר מאה כסף יש לי ביד פלוני פירות יש לי ביד פלוני ר' מאיר אומר אין העדים חותמין עד שישאלו אותו האיש וחכמים אומרים העדים חותמין וכשבאין ליפרע מביאין ראיה ונפרעין והלכתא כרבנן.