הלכות גדולות · סימן מ״ז, א׳

(מו"ק טז.) אמר רבא מנלן דקבעינן בי דינא ומשדרינן שליחא מבי דינא שנאמר וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב. ומנא לן דמזמנינן לדינא דכתיב ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך היו לקמי גברא רבה פלניא דכתיב לפני ה' את ופלניא דכתיב אתה והם ואהרן דקבעינן זמנא דכתיב מחר זמנא בתר זמנא דכתיב קראו שם פרעה מלך מצרים שאון העביר המועד. ומנלן דאי מיתפקד קמי שליחא דבי דינא ואתי ואמר לא מיחזי כלישנא בישא דכתיב העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה. ומנלן דמשמתינן דכתיב אורו מרוז דהכי סבר גברא רבה פלניא מנלן דכתיב אמר מלאך ה' ומנלן דמחרמינן דכתיב אורו ארור דאכיל ושתי בהדיה וקאי בארבע אמות דיליה מנלן דכתיב יושביה. דפרטינן חטאיה בציבורא דכתיב כי לא באו לעזרת ה' לעזרת ה' בגבורים. ואמר עולא בארבע מאה שיפורי שמתיה ברק למרוז איכא דאמרי גברא רבה הוה איכא דאמרי כוכבא הוה דכתיב מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא. ומנלן דמפקרינן ניכסיה דכתיב וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם וכל רכושו. ומנלן דנצינן ולטינן ומחינן ומתלשינן שער ומשבעינן דכתיב ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלהים ומנלן דכפתינן ואסרינן ועבדינן הרדפה דכתיב הן למות הן לשרושי מאי לשרושי אמר אדא מרי אמר נחמיה בר ברוך אמר ר' חייא בר אבין אמר רב יהודה הרדפה ואי מפייס בעל דיניה לאלתר שרינן ליה דאמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל טוט אסר טוט שרי. (שם יז.) מאי שמתא אמר רב שום מיתה ושמואל אמר שממה יהיה. אמר אבוה דשמואל ומהניא ביה כי טחיא בתנורא. (שם ע"ב) מאי שיפורי אמר רבא שנפרעין ממנו. מאי תברא אמר רב יצחק בריה דרב יהודה תברי בתי אמר רב יוסף שדי שמתא אגנובתא דכלבא ואיהי דידה עבדא דההוא כלבא דהוה קאכיל מסאני דרבנן ולא הוו ידעי מנו וקא משמתי איתלאי נורא בגנובתיה ואכלתיה. (יבמות פט:) אמר רבי יצחק מנין שהפקר בית דין הפקר שנאמר וכל אשר לא יבאו לשלשת הימים וגו'. רבי אלעזר אמר מהכא אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן וגו'. ומאן דמשתמית אסיר ליה למישקל ממזייה ולחווריה מאניה כאבל דתנו רבנן (מו"ק טו.) מנודין ומצורעין אסורין לספר ולכבס נידוהו ומת בנידויו בית דין סוקלין את ארונו רבי יהודה אומר לא שיעמידו עליו גל אבנים כגלו של עכן אלא בית דין שולחין ומניחין אבן על ארונו ללמדך שכל המתנדה ומת בנידויו בית דין סוקלין את ארונו ואי מפייס ליה לבעל דין דיליה ואתו קמי רבנן ושארו ליה שמתיה לאלתר שרי ליה למשקל ממזייה וחוורי מאני (שם יד.) ואפילו בחולו של מועד. ומאן דמשתמית ונהיג נזיפותא בנפשיה שפיר ופריש מן כל מילי כי היכי דאמור רבנן כי משתרי ליה נפקא מיניה דאמר רבי יוחנן (שם יז.) כשהיא נכנסת נכנסת בארבעים ושמונה איברים דכתיב והיתה העיר חרם חרם בגימטריא הכי הוי וכשהיא יוצאה יוצאה ממאתים וארבעים ושמונה איברים דכתיב ברגז רחם תזכור רחם בגימטריא הכי הוי רבי שמעון בן לקיש הוה קא מנטר פרדיסא אתא ההוא גברא קא אכיל תאני (דף קה) רמא ביה קלא לא אשגח ביה א"ל תיהוי בשמתא א"ל אדרבא תהוי אנת בשמתא אם ממון נתחייבתי לך נידוי נתחייבתי לך אתא שאיל בי מדרשא אמרו לו שלו נידוי ושלך אינו נידוי מאי תקנתיה זיל לגביה דלשרי לך לא ידענא ליה זיל לגבי נשיא דנשרי לך דתניא נידוהו ואין ידוע מי נידהו ילך אצל נשיא ויפר לו.