הלכות גדולות · סימן מ״ו, ט׳

(שם עג.) תנו רבנן המוכר את הספינה מכר את האסכלה ואת בור המים אשר בתוכה רבי נתן אומר המוכר את הספינה מכר את הביצית סומכוס אומר המוכר את הספינה מכר את הדוגית היינו ביצית היינו דוגית אמר רבא ביצית ודוגית חדא מילתא היא מיהו ר' נתן דתנא בבלא הוא קארי לה ביצית כדאמרי אינשי ביצאתא דמישן סומכוס דתנא דארץ ישראל הוא קארי לה דוגית דכתיב ואחריתכן בסירות דוגה. (שם עה:) אתמר ספינה רב אמר כיון שמשך כל שהו קנה ושמואל אמר לא קנה עד שימשוך את כילה. והלכתא בהמה דקה ובהמה גסה נקנית במשיכה (קדושין כה:) דאשכחינהו שמואל לתלמידיה דרב אמר להו מאי אמר רב בבהמה גסה אמרי ליה במשיכה ואנן במסירה תנן איהו נמי במסירה דרש והדר ביה מהא וחכמים אומרים זה וזה במשיכה. (ב"ב פג:) המוכר את הראש בבהמה גסה לא מכר את הרגלים מכר את הרגלים לא מכר את הראש מכר את הקנה לא מכר את הכבד מכר את הכבד לא מכר את הקנה. ארבע מדות במוכרין מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזיר בו רעות ונמצאו יפות מוכר יכול לחזור בו רעות ונמצאו רעות יפות ונמצאו יפות אין אחד מהם יכול לחזור בו שחמתית ונמצאת לבנה לבנה ונמצאת שחמתית עצים של זית ונמצאו של שקמה של שקמה ונמצאו של זית יין ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין שניהם יכולין לחזור בהן. אמר רב חסדא מכר לו שוי חמש בשש והוקרו ועמדו על שמונה מי נתאנה לוקח לוקח יכיל לחזור בו אבל לא מוכר דאמר ליה אי לאו דאוניתן לא הדרת בך השתא הדרת בך ותנא תונא יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו. (שם פד.) ואמר רב חסדא מכר לו שוי שש בחמש והוזלו ועמדו על שלש מי נתאנה מוכר מוכר יכול לחזור בו. יין ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין שניהם יכולין לחזור בהן נימא מתניתין רבי היא ולא רבנן (שם ע"ב) עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אלא לענין תרומה וכדרבי אילעא דאמר רבי אילעא מנין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה שנאמר ולא תשאו עליו חטא אם אינו קדוש נשיאת חטא למה מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה אבל לענין מקח וממכר איכא דניחא ליה בחמרא ולא ניחא ליה בחלא ואיכא דניחא ליה בחלא ולא ניחא ליה בחמרא. המוכר פירות לחבירו משך ולא מדד קנה מדד ולא משך לא קנה ואם היה פקח שוכר את מקומו. הלוקח פשתן מחבירו הרי זה לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום ואם היה מחובר לקרקע ותלש ממנה כל שהו קנה. אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן מדד והניח על גבי סימטא קנה. (שם פח.) הסיטון מקנח מדותיו אחד לשלשים יום ובעל הבית אחד לשנים עשר חדש רבן שמעון בן גמליאל אומר חילוף הדברים חנוני מקנח עדותיו פעמים בשבת וממחה משקלותיו פעם אחת בשבת ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בלח אבל ביבש אינו צריך (שם ע"ב) וחייב להכריע לו טפח היה שוקל לו עין בעין נותן לו גידומין אחד מעשרה בלח ואחד מעשרים ביבש מקום שנהגו למוד בדקה לא ימוד בגסה בגסה לא ימוד בדקה למחוק לא יגדוש לגדוש לא ימחוק. מאי גידומין א"ר אבא בר ממל אמר רב אחד מעשרה ליטרא לעשר ליטרין. אמר ר' לוי קשה עונשן של מדות יותר משל עריות שזה נאמר בהן אל וזה נאמר בהם אלה מאי משמע דהאי אל לשון קשה הוא דכתיב ואת אילי הארץ לקח בעריות נמי הכתיב בהו אלה ההוא למעוטי מדות מכרת אלא מאי אולמייהו הני סגי להו בתשובה והני לא סגי להו בתשובה. ואמר רבי לוי קשה גזל הדיוט יותר מגזל גבוה שזה הקדים חטא למעילה וזה הקדים מעילה לחטא.