(שם ע"ב) ת"ר השוכר את הספינה ופרקה בחצי נמל נותן לו שכרה של חצי נמל ואין לו עליו אלא תרעומות היכי דמי אי דקא משכח לאוגורה תרעומות מאי עיבידתה ואי דלא משכח לאוגורי אמאי תרעומות ותו לא כוליה אגריה בעי למיתן ליה לעולם דקא (דף צז) משכח לאוגורי ומשום רפפתא דספינתא אי הכי טענתא מעליא היא וממונא אית ליה גביה אלא מאי פרקה דאפרקיה לטעונא בגויה אי הכי תרעומות מאי עיבידתה נפקא מינה לשינוי הדרך אי נמי לאשלא יתירא. ת"ר השוכר את החמור לרכוב עליה שוכר מניח עליה כסותו ולגינתו ומזונות של אותה הדרך מכאן והילך חמר מעכב עליו חמר מניח עליו שעורים ותבן ומזונותיו של אותו היום מכאן והילך שוכר מעכב עליו היכי דמי אי דשכיח למיזבן חמר נמי ליעכיב ואי דלא שכיח למיזבן שוכר נמי לא ליעכיב אמר רב פפא דשכיח מאוונא לאוונא חמר אורחיה למיטרח שוכר לאו אורחיה למיטרח ת"ר השוכר את החמור לרכוב עליה איש לא ירכיב עליה אשה אשה ירכיב עליה איש ואשה שאמרו בין גדולה בין קטנה ואפי' מעוברת ואפי' מניקה השתא מניקה אמרת אין מעוברת מיבעיא אמר רב פפא מעוברת והיא מניקה קאמרי' אמר אביי ש"מ ביניתא אכריסה תקלא.
הלכות גדולות · סימן מ״ה, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות בנוסחו המקורי, בלי הערות השוליים של המהדורה. מה עוד משתנה בהצגה מפורט במקורות ורישיונות. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.