הלכות גדולות · סימן מ״ד, ג׳

(שם כה:) תנו רבנן המוצא סלע בשוק מצאו חבירו ואמר לו סלע זו שלי היא חדשה היא נירונית היא של מלך פלוני היא לא אמר כלום שאין סימן למטבע מאי טעמא דאמרינן אפוקי אפקיה ומאינש אחרינא נפל. (שם כו:) אמר רב נחמן ראה סלע שנפלה משנים חייב להחזיר משלשה אינו חייב להחזיר משנים חייב להחזיר מאי טעמא ההוא דנפל מיניה לא מייאש מידי מימר אמר חד איניש הוא דהוה בהדאי נקיטנא ליה ואמינא ליה איניש אחרינא לא הוה בהדאי את הוא דשקלתה. משלשה אינו חייב להחזיר מאי טעמא ההוא דנפל מיניה יאושי מייאש דאמר למאן נקיטנא כל חד וחד דנקיטנא ליה אמר לאו אנא שקלתה. אמר רבא הא דאמרת משלשה אינו חייב להחזיר לא אמרן אלא שאין בה שוה פרוטה לכל אחד ואחד אבל יש בה שוה פרוטה לכל אחד ואחד חייב להחזיר מאי טעמא אימר שותפי נינהו ולא מייאש אמר חד מן שותפאי אשכחה וגביה הוא. איכא דאמרי אמר רבא אפילו אין בה שוה פרוטה לכל אחד ואחד חייב להחזיר דילמא שותפי נינהו ואחולי אחלה חד מינייהו למנתיה גבי חבריה אמר להו כל מאן דאשכחה מינייכו ליפלוג ליה לחבריה אנא לא בעינא מנתאי מיניה. אמר רבא ראה סלע שנפלה ונטלה לפני יאוש על מנת לגזלה עובר משום שלשה לאוין משום לא תגזול והשב תשיבם ולא תוכל להתעלם ואף על גב דאהדרה לבתר יאוש מתנה בעלמא הוא דקא יהיב ליה ואיסורא דעבד עבד. נטלה לפני יאוש על מנת להחזיר ולאחר יאוש נמלך עליה לגוזלה עובר משום השב תשיבם המתין לה לאחר שנתייאשו הבעלים ונטלה אינו עובר אלא משום לא תוכל להתעלם. ואמר רבא האי מאן דנפל מיניה זוזא בי חלתא ואשכחיה חבריה לא מיחייב לאהדורי ואף על גב דאייתי ארבלאי וקא מארבלי מעיקרא יאושי מייאש מימר אמר כי היכי דנפל מינאי הכי נפל מחבראי איבחוש דילמא משכחנא זוזא. (שם כז.) אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק מנין לאבידה ששטפה נהר שמותרת שנאמר וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה מי שאבדה ממנו ומצויה אצל כל אדם יצתה זו שאבדה ממנו ומכל אדם (ב"מ כב:) ואיסורא דומיא דהיתירא מה היתירא לא שנא אית בה סימן ולא שנא לית בה סימן אף כך איסורא נמי. איבעיא להו סימנין דאורייתא או דרבנן למאי נפקא מינה (שם כז:) לאהדורי גט לאשה בסימנין אי אמרת דאורייתא מהדרינן אי אמרת דרבנן ממון דניתן למחילה מהדרינן גט אשה דאיסורא לא מהדרינן (שם כח.) אמר רבא דכולי עלמא סימנין דאורייתא שנאמר עד דרוש אחיך אותו וכי תעלה על דעתך שתתנה לו קודם שיתבענה אלא דרשהו אם רמאי הוא אם אינו רמאי ובמה בסימנין. (שם ע"ב) כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל ודבר שאינו עושה ואוכל ימכר שנאמר והשבתו לו ראה היאך תשיבנו לו. מה יהא בדמים ר' טרפון אומר ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן ר' עקיבא אומר לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן. (שם כו:) הלוקח פירות מחבירו או ששיגר לו חבירו פירות ומצא בתוכן מעות מפוזרין הרי אלו שלו צרורין נוטל ומכריז. אמר רבי שמעון בן לקיש משום רבי ינאי לא שנו אלא בלוקח מן התגר אבל בלוקח מבעל הבית חייב להחזיר. (שם כז.) אף השמלה היתה בכלל אלו ולמה יצאת להקיש אליה ולומר לך מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנין ויש לה תובעין וחייב להכריז אף כל דבר שיש לו סימנין ויש לו תובעין חייב להכריז. מאי בכלל כל אלו בכלל כל אבידת אחיך. (שם כח.) עד מתי להכריז עד כדי שידעו בו שכנים דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר שלשה רגלים ואחר הרגל האחרון שבעת ימים כדי שילך לביתו שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד. (שם ע"ב) אמר את האבידה ולא אמר סימניה הרי זה לא יתן לו והרמאי אע"פ שאמר סימניה לא יתן לו שנאמר עד דרש אחיך אותו עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא אם אינו רמאי. מאי מכריז איתמר רב יהודה אמר אבידה מכריז דאי אמרת גלימא מכריז חיישינן לרמאין רב נחמן אמר גלימא מכריז לרמאי לא חיישינן דאם כן אין לדבר סוף. תנן אמר את האבידה ולא אמר סימניה הרי זה לא יתן לו אי אמרת בשלמא אבידתא מכריז הא קמ"ל דאע"ג דקאמר הוא גלימא כיון דלא אמר סימנין לא יתן לו אלא אי אמרת גלימא מכריז האי אמר גלימא והאי גלימא צריכה למימר דאי לא יהיב סימנין לא יהבינן ליה אמר רב ספרא לעולם אימר לך גלימא מכריז ולעולם דאמר סימנין ומאי לא אמר סימניה לא אמר סימן מובהק שבה. והרמאי אף על פי שאמר סימניה לא יתן לו.