הלכות גדולות · סימן מ״ד, א׳

שנים אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי זו ישבע שאין לו בה פחות מחציה וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה ויחלוקו זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי האומר כולה שלי ישבע שאין לו בה פחות משלשה חלקים והאומר חציה שלי ישבע שאין לו בה פחות מרביע זה נוטל שלשה חלקים וזה נוטל רביע. (שם ג.) וכי מאחר שזה תפוס ועומד וזה תפוס ועומד שבועה זו למה טיבה א"ר יוחנן שבועה זו תקנת חכמים היא שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף בטליתו של חבירו ואומר שלי היא. (שם ו.) אמר רב שיש בריה דרב אידי פרשי אינשי מספק שבועה ולא פרשי מספק ממונא מאי טעמא האי אית ליה תקנה בחזרה והאי לית ליה תקנתא בחזרה. והיכי משתבע (שם ה:) אמר רב הונא דאמר שבועה שיש לי בה ואין לי בה פחות מחציה ולא אמרינן מגו דחשיד אממונא חשיד נמי אשבועתא. (שם ג.) אמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע חזקה דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו והאי בכוליה בעי דניכפריה והאי דאודי ליה בפלגא משום דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו ובכוליה בעי דנודי ליה והאי דקא כפר ליה בפלגא סבר אי מודינא ליה תפיש ליה בכוליה ואישתמוטי הוא דקא משתמיט ליה אמר עד דהוי לי ופרענא ליה הלכך רמא רחמנא עליה שבועה כי היכי דלודי ליה בכוליה. (שם ד.) אמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא הכופר במלוה כשר לעדות הכופר בפקדון פסול לעדות. הכופר בפקדון היכי דמי פסול לעדות (שם ה:) כגון דאייתי סהדי ואסהידו ביה דההיא שעתא דאישתבע הוה קיימא בביתיה והוה ידע בה אי נמי הוה נקיט לה בידיה. (שם טז:) א"ר אבהו אמר רבי יוחנן המוצא שטר חוב בשוק אע"פ שכתוב בו הנפק לא יחזיר ולא מיבעיא היכא דלא כתוב בו הנפק דאיכא למימר כתב ללוות ולא לוה הוה אלא אפילו כתוב בו הנפק דמקויים לא יחזיר דחיישינן לפרעון. איתיביה רבי חייא בר אבא כל מעשה ב"ד הרי זה יחזיר ומאי ניהו לאו קיומא א"ל ירמיה בריה לא כל מעשה בית דין שוין אלא כשהוחזק כפרן יחזיר אמר רבא משום דהוחזק כפרן חדא זימנא תו לא פרע ליה כלל אלא אמר רבא מתניתא בשטרי חלטאתא ואדרכתא וכדר' זירא דאמר האי מתני' דכל מעשה בית דין בשטרי חלטאתא ואדרכתא דלאו בני פרעון נינהו. וכפרן הואיל ואתא לידן נימא בה מילתא דאמר רב יוסף בר מניומי אמר ר"נ צא תן לו ואמר פרעתי נאמן ואם בא מלוה לכתוב אין כותבין חייב אתה ליתן לו ואמר פרעתי אין נאמן ואם בא מלוה לכתוב כותבין ונותנין לו (שם יז.) רב זביד משמיה דרב נחמן אמר בין צא תן לו ובין חייב אתה ליתן לו ואמר פרעתי אינו נאמן ואם בא מלוה לכתוב כותבין אלא אי איכא לפלוגי בהא איכא לפלוגי צא תן לו ואמר פרעתי ועדים מעידין אותו שלא פרע הוחזק כפרן על אותו ממון [חייב אתה ליתן לו ואמר פרעתי והעדים מעידין אותו שלא פרע וחזר ואמר פרעתי לא הוחזק כפרן לאותו ממון מ"ט] אישתמוטי הוא דקא מישתמיט ליה סבר עד דמעייני רבנן בדינאי. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי והעדים מעידין אותו שיש לו וחזר ואמר פרעתי הוחזק כפרן על אותו מנה והני מילי דכפריה בבית דין כי האי דשבתאי בריה דר' מרינוס כתב לה אצטלא דמילאתא לכלתיה בכתובתה וקבלה עליה אירכס כתובתה אתאי לקמיה דרבי חייא א"ל לא היו דברים מעולם אייתי סהדי אסהידו ביה דאין כתב לה סוף אמר פרעתה א"ל ר' חייא הוחזקת כפרן על אותה איצטלא. אתמר א"ר אבין א"ר אלעא א"ר יוחנן היה חייב לחבירו שבועה ואמר בב"ד נשבעתי ועדים מעידין אותו שלא נשבע וחזר ואמר לא נשבעתיהוחזק כפרן על אותה שבועה ודוקא בב"ד אבל בינו לבין חבירו עביד איניש דמקרי ואמר. כפרן בשבועה דיניה במאי היכא דמחייב שבועה משתבע ההוא שכנגדו.