(שם לג.) ת"ר פועלים שנכנסו לתבוע שכרן מבעל הבית ונגחן שורו של בעל הבית או שנשכן כלבו של בעל הבית ומתו פטור אחרים אומר רשאין פועלים שיכנסו לתבוע שכרן מבעל הבית. (שם מז.) הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות ונגחו שורו בעל הבית או שנשכו כלבו של בעל הבית ומת פטור נגח שורו שור של בעל הבית חייב נפל לבור והבאיש את מימיו חייב היה אביו או בנו בתוכו משלם את הכופר ואם הכניס ברשות בעל הבית חייב רבי אומר בכולן פטור עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור. (שם מח:) אמר רבא לא שנו אלא שהבאיש מגופו אבל הבאיש מריחו הוה ליה גרמא וגרמא בנזקין פטור. אם הכניס ברשות בעל החצר חייב ר' אומר בכולן פטור עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור. איתמר רב הונא אמר רב הלכה כתנא קמא ושמואל אמר הלכה כרבי והלכתא כשמואל. ת"ר כנוס שורך ושמרו הזיק חייב (דף פח) הוזק פטור אני אשמרנו הוזק חייב הזיק פטור.
הלכות גדולות · סימן מ״ג, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.