הלכות גדולות · סימן מ״ג, ג׳

(גיטין מט:) תניא אמר רבי שמעון מפני מה אמרה תורה הניזקין שמין להם בעידית מפני הגזלנים והחמסנין כדי שיאמר אדם לחבירו למה אני גוזל למה אני חומס למחר יורדים בית דין לנכסי ונוטלין שדה נאה שלי וסומכין על מה שכתוב בתורה מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם לפיכך אמרה תורה הניזקין שמין להם בעידית ומפני מה אמרו בעל חוב בבינונית כדי שלא יראה אדם לחבירו שדה נאה ודירה נאה ויאמר אקפוץ ואלונו כדי שאגבנה בחובי לפיכך אמרו בעל חוב בבינונית מעתה יהא בזיבורית אתה נועל דלת בפני לוין. כתובת אשה בזיבורית. אמר רבי שמעון מפני מה אמרו כתובת אשה בזיבורית שיותר מה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להינשא. דבר אחר אשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו איפשר דמשהי לה בגט וכי קאמרינן הניזקין שמין להם בעידית וכתובת אשה בזיבורית ובעל חוב בבינונית הני מילי מיניה דידיה כדאיתיה הוא בחיי אבל מיתמי כולהון בזיבורית כדתנן אין נפרעין מן היתומים אלא מן הזיבורית. (שם נ.) אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן משמיה דרב נחמן שטר חוב היוצא על היתומים אף על פי שכתוב בו שבח אינו גובה אלא מזיבורית. (שם נ:) והלכתא יתומים שאמרו גדולים ואין צריך לומר קטנים בין לשבועה ובין לזיבורית והבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה וכן היתומים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה: יתמי דאיחייב אבוהון שבועה ומית ולא אישתבע לא מיחייבי יתמי לאישתבועי במקום אבוהון דאין אדם מוריש שבועה לבניו. ומאן דמיחייב שבועה ליתמי לא לישתבע עד דגדלי יתמי ואי אית להון ליתמי אפוטרופא משבע ליה אפוטרופא. המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם. (שם נא.) אמר רבי יצחק שני כיסין קשורים מצאת לי והלה אומר לא מצאתי אלא אחד נשבע שני שיורים קשורים מצאת לי והלה אומר לא מצאתי אלא אחד אין נשבע מאי טעמא שוורים מנתחי אהדדי כיסין לא מנתחי אהדדי. תניא נמי הכי שני שוורין קשורין מצאת (דף פז) לי והלה אומר לא מצאתי אלא אחד אין נשבע שני כיסין קשורין מצאתי לך והחזרתי לך אחד מהן והלה אומר לא החזרת לי הרי זה נשבע (שם ע"ב) ורבי יצחק לית ליה המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם הוא דאמר כרבי אליעזר בן יעקב דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו כיצד מנה לאביך בידי ואכלתיו פרס הרי זה נשבע וזה הוא שנשבע על טענת עצמו וליתא לדרבי אליעזר בן יעקב דאמר נשבע לפי שמשיב אבידה הוא ומשיב אבידה פטור משבועה וליתא נמי לדרבי יצחק דקיימא לן המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם. וכי אמרינן אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית היכא דיש לו אבל היכא (ב"ק ז:) דאין לו אלא עידית כולן גובין מן העידית בינונית כולן גובין מן הבינונית זיבורית כולן גובין מן הזיבורית היו לו עידית בינונית וזיבורית ניזקין בעידית ובעל חוב וכתובת אשה בזיבורית עידית ובינונית ניזקין בעידית בעל חוב וכתובת אשה בבינונית. בינונית וזיבורית ניזקין ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית עידית וזיבורית נזקין בעידית בעל חוב וכתובת אשה בזיבורית. (גיטין נב.) יתומים שסמכו אצל בעל הבית או שמינה להם אביהם אפוטרופוס חייבין לעשר פירותיהם ורמינהו כן תרימו גם אתם אתם ולא אריסין אתם ולא אפוטרופין אתם ולא שותפין אתם ולא התורם את שאינו שלו אמר רב חסדא לא קשיא כאן להאכיל כאן להניח והתניא אפוטרופין תורמין ומעשרין להאכיל אבל לא להניח ועושין להם סוכה ולולב וציצית וכל דבר שיש לו קצבה לאתויי שופר ולוקחין להם ספר תורה תפילין ומזוזות וכל דבר שיש לו קצבה לאיתויי מגילה. ואין פוסקין עליהם את השבויים ולא כל דבר שאין לו קצבה לאתויי תנחומי אבלים ואין אפוטרופין רשאין לדון ולחוב ולזכות בנכסי יתומים לזכות אמאי לא אימא לחוב על מנת לזכות בנכסי יתומים ואין אפוטרופין רשאין למכור ברחוק ולגאול בקרוב ברע ולגאול ביפה מאי טעמא דילמא משתדפן ואין אפוטרופין רשאין למכור שדות וליקח עבדים אבל מוכרין עבדים ולוקחין שדות רבן שמעון בן גמליאל אומר אף לא למכור עבדים וליקח שדות דדילמא לא משפיאן. ואין אפוטרופין רשאין להוציא עבדים לחירות אבל מוכרין אותן לאחרים ואחרים מוציאין אותן לחירות רבי אומר אומר אני אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא מפני שהוא כמוכרו לו וצריך אפוטרופוס לחשב עמהם באחרונה דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו צריך ואין עושין אפוטרופין נשים ועבדים וקטנים ואם מינן אבי יתומים הרשות בידו. ההוא אפוטרופא דהוה בשיבבותיה דרבי מאיר דהוה קא מזבין ארעתא וזבין עבדי לא שבקיה רבי מאיר אחוו ליה בחלמיה אנו להרוס ואתה לבנות ואפלו הכי לא אשגח אמר דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. ההוא אפוטרופא דהוה בשיבבותיה דר' יהושע בן לוי דהוה קא מזבין ארעתא וזבין תורי לא אמר ליה ולא מידי סבר לה כרבי יוסי דתניא אמר רבי יוסי מימי לא קראתי לאשתי אשתי ולשורי שורי אלא לאשתי ביתי ולשורי שדי. הנהו יתמי דהוו סמיכי גבי ההוא סבתא הויא להו תורתא שקל זבינתא אמרו ליה קרובים לרב נחמן מאי עיבידתא דמזבנא אמר להו יתומים שסמכו אצל בעל הבית תנן והא אייקר ברשותא דלוקח אייקר והא לא נקיטי דמי אמר להו אם כן היינו דרב חנילאי בר אידי דאמר רב חנילאי בר אידי אמר שמואל נכסי יתומים הרי הן כהקדש ולא מיקנו אלא בכספא. חמריה דרבנא עוקבא יתמי משכוה מיניה בארבעה ארבעה אייקר וקם בשיתא שיתא אתו קרובים לקמיה דרב נחמן אמר להו היינו דרב חנילאי בר אידי. מש"וך אמש"יכו לה"ו יהו"ב יהב"י לה"ו זו"ל יק"ר זו"ל סימן. משיך פירי מיתמי זול לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש אייקור היינו דרב חנילאי בר אידי אמשיכו להו פירי ליתמי אייקור לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש זול סבור מינה היינו דרב חנילאי אמר להו רב שישא בריה דרב אידי הא רעה היא לדידהו זימנין דמצטרכין לפירי וליכא דיהיב להו יהוב יתמי זוזי אפירי זול לא יהא כח הדיוט חמור מן ההקדש אייקור סבור מינה היינו דרב חנילאי בר אידי אמר להו רב אשי הא רעה ליתמי היא דאתי למימר להו נשרפו חיטכם בעלי' יהבי להו זוזי ליתמי אפירי אייקר לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש זול סבור מינה היינו דר"ח ב"א א"ל ר"ש ברי' דר"א הא רעה היא לדידהו דזימנין דמיצטרכי לזוזי וליכא דיהיב להו. אמר רב אשי אנן ורב כהנא הוה חתמינן אשטרא דאמיה דזעירא יתמא דזבין ארעא לכרגא בלא אכרזתא דאמרי נהרדעי לכרגא למזוני ולקבורה מזבנינן בלא אכרזתא. עמרם צבע אפוטרופא הוה אתו קרובים לקמיה דרב נחמן אמרו ליה קא לביש ומיכסי מיתמי אמר להו כי היכי דלישתמען מיליה קאכיל ושתי ולא אמיד אימר מציאה אשכח קא מפסיד אמר להו אייתו לי סהדי ואסלקי' דאמר הונא חברין משמיה דרב האי אפוטרופא דמפסיד מסלקינן ליה והלכתא מסלקינן ליה אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע מינוהו בית דין לא ישבע אבא שאול אומר חילוף הדברים מינוהו בית דין ישבע מינהו אבי יתומים לא ישבע והלכתא כאבא שאול מאי טעמא דאם כן מימנעי ולא עבדין ואף על גב דקתני רבי אליעזר בן יעקב אומר בין כך ובין כך ישבע והלכה כדבריו ומשנת רבי אליעזר קב ונקי לית הלכתא כוותי' דאין למידין הלכה מפי תלמיד ועוד מדלא קתני לה לדרבי אליעזר בן יעקב במתניתא אי נמי כי מנינן אפוטרופא ליתומים למיזכא להו כדתנן (שם יא:) זכין לאדם שלא בפניו ואין תבין לו אלא בפניו והני מילי בקטנים אבל בגדוליה מיגו דזכי לנפשייהו מיחב נמי חייבינן. (ב"ק יא.) אמר שמואל תנא אין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא לנזקין ואני אומר אף לשואל ואבא מודה לי. איבעי' להו ואבא מודה לי אף לשואל דשמין או דילמא דאין שמין. ת"ש דההוא גברא דשאיל נרגא מחבריה ואיתבר אתא לקמיה דרב אמר ליה זיל שלים ליה נרגא אמרו ליה רב כהנא ורב אשי לרב דינא הכי אישתיק ש"מ מדרב דאין שמין אדרבא מדאמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב דינא הכי ושתיק ש"מ שמין והלכתא אין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא לנזקין אבל לשואל שמין מדרב כהנא ורב אסי וכן הלכה דשמין דמהדר ליה שואל למשאיל מנא ושמין ליה כמה הוה שוה מעיקרא וממלא ליה דמי מניה. ונשיה בכלל הנזק (שם טו.) מנהני מילי אמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי רבי ישמעאל אמר קרא איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה דבי רבי אליעזר בן יעקב תנא ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה דבי חזקיה ודבי רבי יוסי הגלילי תנא והמית איש או אשה השוה הכתוב אשה לאיש לכל מיתות שבתורה. (שם טו:) והלכתא פלגא ניזקא קנסא והשתא דאמרת פלגא ניזקא קנסא האי כלבא דאכל אמרי ושונרא דאכל תרנגולי משונה הוא ולא מגבינן ביה בבבל והני מילי ברברבי אבל בזוטרי אורחיה הוא ואי תפש לא מפקינן מינה ואי אזמניה לדינא בהדאי לארץ ישראל מזמנינן ליה ואי לא אזיל משמתינן ליה ובין כך ובין כך משמתינן ליה דאמרינן ליה סליק היזקך מדרבי נתן דתניא רבי נתן אומר מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ולא יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו ת"ל ולא תשים דמים בביתך.