הלכות גדולות · סימן מ״ג, י״ג

(שם ע"ב) ת"ר לא יסקל אדם מרשותו לרשות הרבים ומעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרשות הרבים מצאו חסיד אחד אמר לו ריקה מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שהיא שלך ליגלג עליו לימים נצרך אותו אדם ומכר את שדהו והיה מהלך באותה רה"ר ונכשל באותן אבנים אמר יפה אמר לי אותו חסיד מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שהיא שלך. (שם נא:) א"ר אלעזר המוכר בור לחבירו כיון שמסר לו דליו קנה במאי אי בכספא ליקני בכספא אי בחזקה ליקני בחזקה לעולם בחזקה וצריך למימר ליה לך חזק וקנה וכיון שמסר לו דליו לא צריך למימר ליה לך חזק וקנה. א"ר יהושע בן לוי המוכר בית לחבירו כיון שמסר לו (שם נב.) מפתח קנה במאי אי בכספא ליקני בכספא אי בחזקה ליקני בחזקה לעולם בחזקה וצריך למימר ליה לך חזק וקני וכיון שמסר לו מפתח כמאן דאמר ליה לך חזק וקנה דמי. א"ר שמעון בן לקיש משום רבי ינאי המוכר עדר לחבירו כיון שמסר לו משכוכית קנה במאי אי במסירה נקני במסירה אי במשיכה נקני במשיכה לעולם במשיכה וצריך למימר ליה לך משוך וקנה וכיון שמסר לו משכוכית לא צריך למימר ליה לך משוך וקנה. מאי משכוכית הכא תרגימו כרכושתא רבי יעקב אמר עיזא דאזלא בריש עדרא כדדרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא כדרגיז רעיא על עאני' עביד להו נגודא סמיתא. (שם נה:) הכונס צאן לדיר ונעל בפניה כראוי ויצאת והזיקה פטור לא נעל בפניה כראוי ויצאת והזיקה [חייב] נפרצה בלילה או שפרצוה ליסטים יצאת והזיקה פטור הוציאוה ליסטין ליסטין חייבין. ת"ר איזה הוא כראוי ואיזה הוא שלא כראוי דלת ויכולה לעמוד ברוח מצויה זה הוא כראוי אין יכולה לעמוד ברוח מצויה זה הוא שלא כראוי. תניא אמר ר' יהושע ארבעה דברים העושה אותן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואלו הן הפורץ גדר לפני בהמת חבירו והכופף קומתו של חבירו לפני הדליקה והשוכר עידי שקר להעד והיודע בעדות לחבירו ואין מעיד לו. (שם נו:) איתמר שומר אבידה רבה אמר כשומר חנה רב יוסף אמר כשומר שכר. רבה אמר כשומר חנם מאי הנאה קא מטי ליה רב יוסף אמר כשומר שכר על כרחיה שעבדיה רחמנא והלכתא כרב יוסף. (שם נה:) באיזה משלמת מה שהזיקה שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה ר"ש אומר אכלה פירות גמורין משלמת פירות גמורין אם סאם סאה ואה סאתים סאתים והלכה כר"ש. (שם נח:) היכי שיימינן רבי יוסי בר' חנינא אמר סאה בששים סאין חזקיה אמר קלח בששים קלחים דבי רבי ינאי אמרי תרקב בששים תרקבין. ההוא גברא דקץ קשבא מחבריה אתא לקמיה דריש גלותא אמר ליה לדילי חזיין לי ותלת תלת בקינא הוו קיימי ושויאן מאה זוזי זיל הב ליה תלתין ותלתא ותילתא אמר אנא בהדי דבי ריש גלותא דדייני דיני דפרסאי למה לי אתא לקמיה דרב נחמן אמר בששים. (שם נט.) רב פפא ור"ה בריה דרב יהושע עבדי עובדא כוותיה דר"נ בששים [לישנא אחרינא ר"פ ור"ה בריה דר"י] שמו דיקלא על גב קטינא דארעא והלכתא כרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע בדיקלא ארמא והלכתא כוותיה דריש גלותא בדיקלא פרסא. (שם ע"ב) אלעזר זעירא הוה סיים מסאני אוכמי וקאי בשוקא דנהרדעא אשכחוה דבי ריש גלותא אמרו ליה מאי טעמא סיימת מהאני אוכמי אמר להו קא מאבילנא על ירושלים אמרו ליה חשיבת כולי האי לאבולי על ירושלים סבור יהירא הוא חבשוה אמר להו גברא רבא אנא אמרו ליה מאן יימר כוותך אמר להו או אתון בעו מינאי מילתא או אנא איבעי מינייכו מילתא אמרו ליה בעי את אמר להו האי מאן דקץ כופרא מדיקלא דחבריה מאי משלם משלם דמי כופרא והא הויאן תמרי משלם דמי תמרי והא נתרי בזיקא אמרו ליה אימא איזי את אמר להו בששים אמרו ליה מאן יימר כוותך הא שמואל חי ובית דינו קיים אתו שיילוה לשמואל אמר להו בששים שבקוה. רבי שמעון אומר אכלה פירות גמורין משלמת פירות גמורין אם סאה סאה ואם סאתים סאתים אמר רב הונא בר חייא אמר רב ירמיה בר אבא רב דן כרבי מאיר ופסק הלכה כרבי שמעון רבי שמעון הא דאמרן רבי מאיר דתניא כתב לראשון ולא חתמה לו לשני וחתמה לו איבדה כתובתה דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר יכולה היא שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי אתה מה לכם עלי. (שם סב.) אמר רבא הנותן דינר זהב לאשה ואמרה לה הזהרי בו של כסף הוא הזיקתו משלמת דינר של זהב דאמר לה מאי הוה לך גביה דאזיקתיה פשעה בו אינה משלמת אלא דינר של כסף מ"ט דאמרה ליה נטירותא דכספא קבילי עלאי דדהבא לא קבילי עלאי. אזל רב מרדכי אמרה לשמעתא קמיה דרב אשי אמר ליה אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה ומודה רבי יהודה לחכמים שאם השאילו מקום להגדיש והגדיש והטמין שאין משלם אלא או גדיש של חטין או גדיש שמשעורין אבל השאילו מקום להגדיש חיטים והגדיש שעורין שעורין והגדיש חיטין חיטין וחיפן בשעורין שעורין וחיפן בחיטין אינו משלם אלא דמי שעורין בלבד דאמר ליה נטירותא דשערי קבילי עלאי דחיטי לא קבילי עלאי הכא נמי אמרה ליה נטירותא דכספא קבילי עלאי דדהבא לא קבילי עלאי. (שם צא.) שמעון התימני אומר מה אגרוף מיוחד דבר המסיר לעדה ולעדים ש"מ יש אומד לנזקין. (שם פט.) מעידין אנו באיש פלוני שגירש את אשתו ונתן לה כתובתה והיא תחתיו ומשמשתו אין אומרין ישלמו לה כל כתובתה אלא טובת הנאת כתובתה ואיזו היא טובת הנאת כתובתה אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו שאה נתארמלה או נתגרשה ואה מתה יירשנה בעלה. אמר רבא הלכתא טובת הנאה דאשה הויא ואין הבעל אוכל פירות מ"ט חד פירא תקינו ליה רבנן פירא דפירא לא תקינו ליה רבנן. (שם צ.) התוקע לחבירו נותן לו סלע רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי מנה סטרו נותן לו מאתים זוז לאחר ידו נותן לו ארבע מאות זוז צרה באזנו תלש בשערו רקק והגיע בו הרוק העביר טליתו ממנו ופרע ראש האשה נותן ארבע מאות זוז הכל לפי כבודו. (שם לז.) חנן בישא תקע ליה לההוא גברא אחא לקמיה דרב הונא א"ל זיל הב פלגא דזוזא הוה איכא זוזא מכא בהדיה ולא קא נפיק תקע ליה אחרינא ויהביה ניהליה. (שם כז:) שלח ליה רב חסדא לרב נחמן הרי אמרו לרכובה שלש לבעיטה חמש לסנוקרת שלש עשרה. (שם צא.) המבעית את חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים כיצד תקע באזנו וחרשו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים אחזו ותקע באזנו וחרשו חייב (תוספתא פ"ט) הכהו באחר ידו בלוח בנייר בעורות שאינן עבודין בטומוס של שטרות שבידו נותן לו ארבע מאות זוז לא מפני שמכה של צער אלא שמכה של בזיון שנאמר כי הכית את כל אויבי לחי ואומר בשבט יכו על הלחי את שופט ישראל ואומר גוי נתתי למכיה ולחיי למורטים. (שם פז.) חרט שוטה וקטן פגיעתן רעה החובל בהן חייב והן שחבלו באחרים פטורין. העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהן חייב והן שחבלו באחרים פטורין ומשלמין לאחר זמן נתגרשה האשה נשתחרר העבד חייבין לשלם. (שם צג.) ההוא ארנקא דצדקה דאתא לפומבדיתא אפקדיה רב יוסף גביה דההוא גברא אתו גנבי שקלוה מיניה חייביה רב יוסף אמר ליה אביי לשמור ולא לחלק לעניים תנן אמר ליה עניי דפומבדיתא מיקץ קייץ להו. (שם פח:) אימיה דרב שמואל בר אבא מאקרוקניא אינסיבא ליה לרבי אבא אקניתינהו לניכסי לרב שמואל בר אבא ברה בתר דשכיבא אזל רב שמואל בר אבא קמיה דרבי ירמיה בר אבא אוקמיה בנכסיה אזל רבי אבא אמרה קמיה דרבי אושעיא אזל רבי אושעיא אמרה קמיה דרב יהודה א"ל הכי אמר שמואל האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות אהדרוה לקמיה דרבי ירמיה בר אבא אמר להו אנא מתניתא ידענא דתנן הכותב כל נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שכתובין לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב מכר האב מכורין עד שימות האב מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב מכי מיית האב מיהא קנה לוקח ואי ס"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי אמאי קנה לוקח לא עבד ולא כלום אהדרוה נקמיה דרב יהודה אמר להו הכי אמר שמואל זו אינו דומה למשנתנו וקיימא לן כדשמואל ובתקנת אושא. אמרי נהרדעי (שם ע.) כל אדרכתא דלא כתיב בה זיל דון זכי והנפק לנפשך לאו אדרכתא היא. אמר אביי ואי כתב בה למחצה לשליש ולרביע שפיר דמי דמגו דמשתעי דינא בפלגא משתעי נמי בכולא. אמר אמימר ואי תפש כי זכי לא מפקינן מיניה רב אשי אמר כיון דכתב ליה כל דמתענית מן דינא עלאי שליחא שוייה ותפשיה ולא כלום. ואיכא דאמרי משמיה דרב אשי שותפא שוייה דאי תפש פלגא לא מפקינן. וכי כתבינן אדרכתא אמקרקעי הוא דכתבינן מ"ט דקרקע אינה נגזלת ומידי דאיתיה הוא וכל היכא דאיתיה ברשותא דמרה קיימא ומצי מקני לה אבל על מטלטלי לא כתבינן מאי טעמא דליתנון ברשותיה ושליח לא קני ולא כלום דאמרי נהרדעי לא כתבינן אדרכתא אמטלטלי אמר ליה רב אשי לאמימר מאי טעמא משום דר' יוחנן דאר"י גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינן יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו הלכך אורכתא אמטלטלי לא כתבינן ואי אקנינון ליה על גב מקרקעי קני כדרב פפא (שם קד:) דרב פפא הוה ליה תליסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה וכי אתא נפק לאפיה עד תווך וגברא דמורכין ליה לית ליה רשותא לאורוכי איניש אחרינא בדוכתיה דכי הימניה קמא הימניה לההוא בתרא לא הימניה ועוד הא קא אמרינן אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ואי יהיב ליה לאורוכי מוריך. (שם ע.) וכי לא כתבינן אורכתא אמטלטלי דוקא אמלוה אבל אפקדון ברשותא דמריה קאי וכתבינן אורכתא עליה. ואיכא דאמרי אמרי נהרדעי לא כתבינן אורכתא אפקדונא דכפריה אבל פיקדונא דלא כפריה כתבינן: