הלכות גדולות · סימן מ׳, ט׳

(פסק) ומאן דמקדש בביאה בעינן סהדי דקא בעיל לה כממון ממון לא בעינן עד דחזו סהדי דקא יהיב לה ביאה נמי בענין דחזו סהדי דקא בעיל לה. ומאן דמקדש בביאה גרידתא נמי הוו קידושי דכתיב ובעלה. כותי שקידש חוששין לקדושיו היה מעשה ואצרכיה גיטא מר רב יהודאי ומר רב שמואל. והלכתא בר מומר דאיתיליד מגויה דמקדש לא תפשין ליה קידושי מומר גופיה תפסי קידושי דיליה מ"ט מומר דאי הדר ביה אי מקדש תפסי ליה קידושי בר מומר דאיתיליד מגויה גוי הוא (יבמות טז.) דכתיב בה' בגדו כי בנים זרים ילדו אי מקדש לא תפסי ליה קידושי הם ודקאמרינן לא זזו משם עד שעשאום גוים גמורים דוקא בנייהו אבל אינהו לא. והיכא דקדיש אשה בפסולי עדות דרבנן קידושי מעלי' לא הוי עד דהדר מקדש בעדים כשרים ואפילו הכי לא משתריא לעלמא אלא בגט וליכא בין פסולי עדות דאורייתא לפסולי עדות דרבנן אלא לגט אשה בלבד אבל לכל עדות שבתורה כי הדדי נינהו כי היכי דפסילי הני פסילי הני ועוד מה בין פסולי דאורייתא לפסולי דרבנן איכא בינייהו תרתי מילי פסולי דאורייתא פסלותן מובהקת ואין צריכין הכרזה ופסולי דרבנן צריכין הכרזה פלוני פסול לעדות אל תעידוהו עדותכם ולאלתר יפסל וכל זמן שלא הכריזו עליו בבית דין אינן פסולין. ועוד שיש בין פסולי דאורייתא לפסולי דרבנן לענין קידושין דהיכא דקדיש בפסולי עדות דרבנן אין קידושין תופסין בה עד שיחזור ויקדש בעדים כשרים ולעלמא לא משתריא אלא בגט. ומאן דמקדש בפסולי עדות דאורייתא אין צריכה הימנו גט ומותרת לכל אדם. (קידושין מה.) הנך בי תרי דהוו קא שתו חמרא תותי ציפי בבבל שקל חד מנייהו כסא ויהיב ליה לחבריה אמר ליה מיקדשא ליה ברתך לברי אמר רבינא אפילו למאן דאמר חוששין שמא נתרצה האב שמא נתרצה הבן לא אמרינן. (שם ע"ב) אמרי ליה רבנן לרבינא דילמא שליח שוייה לאבוה לא חציף איניש לשויה לאבוה שליח דילמא ארצויי ארצי קמיה ואישתיק. אמר להו רבא בר שימי לרב אשי בפירוש לא סבר לה מר לדרב ושמואל דאמרי נערה שנתקדשה שלא לדעת אביה כי שדיך צריכה גט וצריכה מיאון אלמא לא אמרינן כיון דשדיך הוה ליה כמאן דארצי קמיה ושתיק וכיון דשתיק בשעת קידושי דילמא מינח נייח ליה והלכתא כרבינא (נדרים פז.) והלכתא תוך כדי דיבור כדיבור דמי בר מע"ז וקידושי אשה. קטנה שקידשה עצמה או שהשיאה את עצמה בחיי אביה אין קידושיה קידושין ואין נשואיה נשואין. וקטנה דאיתיה לאביה במדינת הים ואנסיבתה אמה אשתאילת הדא מילתא קמי רבנן כמה זימני ואמרו דשפיר עבדת אימה דנשואין תקינו לה רבנן לקטנה אי איתיה לאב מקדש לה קידושי תורה ואי לא מינסבא בתקנתא דרבנן וכמה דגדלה גדלי נשואין דילה בהדה וכד אתי אב לא צריך לקדושה: