הלכות גדולות · סימן ל״ט, ה׳

(שם ט.) תנו רבנן בשלשה דרכים שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים שוו למוליך ומביא וכל גט שיש עליו עד כותי פסול חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים וכל השטרות העולין בערכאות של גוים אע"פ שחותמיהן גוים כשרין חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים וכדברי רבי מאיר בארבעה (שם יא:) האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ורצה לחזור בשניהם יחזור דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו ואין חבין לו לאדם אלא בפניו שאש ירצה שלא לזון את עבדו רשאי שלא לזון את אשתו אינו רשאי אמר להם והרי הוא פוסל את עבדו מן התרומה כשם שהוא פוסל את אשתו מן התרומה אמרו לו מפני שהוא קניינו (שם יג.) האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו שלא בפניו. אמר רב שמואל בר מרתא משמיה דרב והוא שצבורין ומונחין בקרן זוית במאי עסקינן אילימא בברי כי צבורין מאי הוי הא לא משך ואלא בשכיב מרע מאי איריא צבורין אפי' אין צבורין נמי דהא קיימא לן דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו אמר רבא אמר רב זביד לעולם בברי וכדר"ה אמר רב דאמר ר"ה אמר רב האומר לחבירו מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה רב פפא אמר לעולם בשכיב מרע וכאידך דרב דאמר רב שכיב מרע שאמר תנו מנה לפלוני מנכסי נותנין מנה זו נותנין מנה סתם אין נותנין חיישינן שמא מנה קבור קאמר והלכתא למנה קבור לא חיישי'. (שם ע"ב) גופא אמר ר"ה אמר רב מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה אמר רבה מסתברא מילתיה דרב בפקדון אבל במלוה לא האלהים אמר רב אפי' במלוה. איתמר נמי אמר שמואל משמיה דלוי מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה ולא מצי הדר ביה בין בפקדון בין במלוה (שם יד.) בין מתנה גדולה בין מתנה מועטת. (שם ט:) שלח רבין משמיה דרבי אבהו הוו יודעין ששלח רבי אלעזר לגולה משום רבינו שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת אין כותבין ונותנין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאתר מיתה. (שם טז:) רבה בר בר חנה חלש עול לגביה רב יהודה ורבנן לשיולי ביה בעו מיניה שנים שהביאו גט ממדינת הים צריכין שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם או לא אמר להו אין צריכין ומה אלו יאמרו בפנינו גרשה מי לא מהימני והני מילי דגט יוצא מתחת ידי שניהם. (שם יז.) נכתב ביום ונחתם ביום בלילה ונחתם בלילה בלילה ונחתם ביום כשר ביום ונחתם בלילה פסול רבי שמעון מכשיר שהיה ר' שמעון אומר כל גיטין שנכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולין חוץ מגיטי נשים. ואף על גב דקרא פסוקא דגיטא מן כמה יומי ולא איכתב גיטא ההוא יומא דכתב ליה גיטא זמן דידיה הוא דאי מיכתיב גיטא בההוא יומא דקרא הוה ליה כנכתב ביום ונחתם בלילה ופסול. וגט חליצה לא שנא נכתב ביום ונחתם בלילה לראיה בעלמא הוא וכשר ולא צריכא לאמתוני תלתא ירחי ומשתריא לאלתר (שם י:) עידי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה. (שם יח.) איתמר מאימתי מונין לגט רב אמר משעת נתינה ושמואל אמר משעת כתיבה והלכתא משעת כתיבה. ומתבעי ליה לאמתוני תלתא ירחי מיום כתיבה. אמר שמואל וכתובה כמעשה בית דין דמיא מה מעשה ב"ד נכתבין ביום ונחתמין בלילה אף כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה. כתובתיה דחייא בר רב איכתיב ביממא ואיחתים בליליא הוה רב התם ולא אמר להו ולא מידי נימא כשמואל סבירא ליה עסוקין באותו ענין שנו דאמר רבי אלעזר בר צדוק לא שנו אלא שאין עסוקין באותו ענין אבל עסוקין באותו ענין כשר ורבי שמעון מכשיר. (שם ע"ב) ההוא דאמר להו לבי עשרה כתבו גט לאשתי בי תרי חתום ביומיה ואינך מכאן ועד עשרה ימים אתו לקמיה דרבי יהושע בן לוי אמר להו כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק. ומאן דלא ידע למיקרי שטרא אסור ליה למיחתם (שם יט:) ואי קרי קמיה ספרא דבי דינא כיון דמומחה לרבים הוא סמיך עליה וחתים ואי קרו קמיה ולא ידע למיחתם על גיטא סרטינן ליה אתא אתא על מגילתא וחתים והני מילי גיטא כדי שלא יהו בנות ישראל עגונות אבל שטרא לא. (שם יא.) אמר רבא האי שטרא פרסאה דמסריה ניהליה באנפי סהדי ישראל מגבינן ביה מבני חרי והא לא ידעי למיקרי בדידעי. והא בעינא כתב שאינו יכול להזדייף וליכא בדעפצא והא בעינא צריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה וליכא בדמהדר אי הכי אפי' ממשעבדי נמי לית ליה קלא. (שם יט:) ר"פ כי הוה אתי שטרא פרסאה לקמיה דחתים בערכאות של גוים מקרי ליה להנהו גוים דחתימי עליה זה שלא בפני זה במסיח לפי תמו ומגבי ביה מבני חרי כדתנן (שם י:) כל השטרות העולין בערכאות של גוים אעפ"י שחותמיהן גוים כשרין חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים רבי שמעון מכשיר בכולן. (שם יט.) איתמר עדים שאין יודעין לחתום אמר רב מקרעין להם נייר חלק וממלאין את הקרעים דיו והני מילי בגיטין אבל בשאר שטרות לא דההוא דעבד עובדא בשאר שטרות ונגדיה רב כהנא (שם ע"ב) קריה מאן דכר שמיה חסורי מחסרא והכי קתני ושאין יודעין לקרות קורין לפניהם והן חותמין אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בגיטי נשים אבל בשחרורי עבדים ובשאר שטרות אם יודעין לקרות ולחתום חותמין ואם לאו אין חותמין. א"ר אלעזר מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל שלא יהו בנות ישראל עגונות. אמר רבא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ורב גמדא משמיה דרבא אמר אין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל וכי קאמר אין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל אקריה לחודה אבל יודעין לחתום בעינן ואלא כמאן כרבנן והא ההוא דעבד בשאר שערות ונגדיה רב כהנא תרגומה אקרייה. רב יהודה מצטער קרי וחתים אמר ליה עולא לא צריכת דהא רבי אלעזר מרא דארעא דישראל הוא וקרו קמיה וחתים רב נחמן קרו ספרי דייני קמיה וחתים דוקא רב נחמן וספרי דייני אבל ספרי דייני ואיניש אחרינא דלית ליה אימתיה לא. (שם כג.) הכל כשרין להביא את הגט חוץ מחרש שוטה קטן וסומא ונכרי קבל קטן והגדיל חרש ונתפקח סומא ונתפתח שוטה ונשתפה נכרי ונתגייר פסול פקח ונתחרש וחזר ונתפקח פתח ונסתמא וחזר ונתפתח שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר זה הכלל כל שתחלתו וסופו בדעת כשר (שם ע"ב) אף הנשים שאין נאמנות (דף עט) לומר מת בעלה נאמנת להביא גיטה חמותה [ובת חמותה] צרתה ויבמתה ובת בעלה מה בין גט למיתה הכתב יוכיח. האשה עצמה מביאה גיטה ובלבד שצריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם (שם כד.) והני מילי כי אמר לה לא תתגרשי אלא בבית דין פלוני דשויה שליח להולכה אבל לא אמר לה תתגרשי בבית דין פלוני היא עצמה מביאה גיטה ואין צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם. בעו רבנן קמי מר רב חנינאי גאון בבלה רבתי דנכרי לא הוי שליח לקבל את הגט ולהוליך את הגט מהו למיכרכיה לגיטא בחד מנא ומימר לגוי אמטי האי מנא לישראל פלניא וניתביה לאיתתיה ואמרו ליה רבנן לא ונתן בידה או ביד שלוחה ישראל אבל גוי כלל לא בעינן דכי נפיק גיטא מידא דבעל לידא דאיתתא או לידא דשליח לקבלה דשויתיה איתתא גופה דקאי במקום איתתא גופה אבל ביד גוי לא: