הלכות גדולות · סימן ל״ו, כ׳

(ב"מ קח.) אמר רב יהודה האי מאן דזבין ארעא ביני אחי ושותפי חציפא הוי וסלוקי לא מסלקינן ליה רב נחמן אמר סלוקי נמי מסלקינן ליה אבל בדינא דבר מצרא לא מסלקינן ליה והלכתא מסלקינן ליה בכולהו משום שנאמר ועשית הישר והטוב בעיני ה'. (פסחים לא.) אתמר בעל חוב אביי אמר למפרע הוא גובה רבא אמר מכאן ולהבא הוא גובה אביי אמר למפרע הוא גובה בשעתיה הוא גובה רבא אמר מכאן ולהבא הוא גובה מכי מטיא זמניה אקדיש לוה וזבין ליה לבתר דאוזיף דכולי עלמא לא פליגי דכי מטיא זמניה ולא פרע ליה דאתי מלוה ופריק הקדש וטריף לקוחות כי פליגי דאקדיש מלוה וזבין מלוה מן קמי דתמטי זמניה למיפרעיה אביי אמר למפרע הוא גובה כיון דמטא זמניה ולא פרעיה איגלאי מילתא למפרע דמעיקרא קנינהו ושפיר אקדיש ושפיר זבין רבא אמר מכאן ולהבא הוא גובה כיון דאלו הוו ליה זוזי הוה מסליק ליה בזוזי השתא הוא דקנה. ומקשינן לרבא ומי אמר רבא הכי והאמר רמי בר חמא ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות וזקפן עליו במלוה ומת ראובן ואתא בעל חוב דראובן קא טריף ליה משמעון ופייסיה שמעון בזוזי דינא הוא דאמרין ליה בני ראובן אבון מטלטלי שבק גבך ומטלטלי לבעל חוב לא משתעבדי ואמר רבא אי פקח שמעון מגבי להו ארעא וכו' לעיל. ומקשינן עלה אי אמרת בשלמא למפרע הוא גובה משום הכי גובה אותה מהם דאמרינן דכמה דגבי לה מחיים דאבוהון דמי אלא אי אמרת מכאן ולהבא הוא גובה אמאי גובה אותה מהם השתא הוא דקנו אלו קנו יתמי נכסי לאחר מיתת אביהם מי קא משעבדין לבעל חוב ומפרק ליה רבא לדרב נחמן שאני התם דאמר להו בעל חוב ליתמי כי היכי דמשתעבדי לכון הכי משעבד לי לדילי מדרבי נתן דתניא רבי נתן אומר מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה ת"ל ונתן לאשר אשם לו. ומדקמפרק ליה רבא לשמעתיה כרבי נתן הלכתא כרבי נתן דאי ליתה לדרבי נתן הויא לה שמעתיה דרבא כדאביי וקשיא דרבא אדרבא וקיימא לן דאביי ורבא הלכה כרבא שמעינן מינה דהלכתא כרבי נתן דכי מסיק ביה ראובן בשמעון ושמעון בלוי ותבעיה ראובן ללוי לא מצי אמר ליה דלאו בעל דברים דידי את ודוקא בחיי שמעון אבל מת שמעון לא מצי ראובן מתפרע מן לוי לא מן מקרקעי ולא מן מטלטלי מן מטלטלי לא מצו מתפרע מדקדייק רב נחמן ואמר יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם בעל תוב חוזר וגובה אותה מהם דוקא קרקע אבל מטלטלי לא אלמא מטלטלי דלוי במקום מטלטלי דשמעון קיימי ומטלטלי לבעל חוב לא משתעבדי ומן מקרקעי דלוי נמי לא מצי למתפרע מדקדייק רב נחמן ואמר יתומים שגבו דוקא גבו אבל לא גבו לא אלמא מצי לוי למימר לראובן דאנא שמעון זוזי מסיק בי וזוזי לדידך לא משתעבדין. (שם צד.) אתמר שני שטרות היוצאים ביום אחד רב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדייני היכי דמי כגון דכתב ראובן שטרא לשמעון על ארעא ונפק שטרא אחרינא על הדא ארעא דכתיב ליה ראובן ללוי בההוא יומא ופליגי רב ושמואל רב אמר כי האי גוונא חולקים שמעון ולוי עם הדדי ושמואל אמר שודא דדייני והלכתא כשמואל דקיימא לן רב ושמואל הלכתא כשמואל בדיני ועוד רב נחמן עביד ליה מעשה כשמואל דקאמרינן (שם ע"ב) אימיה דרמי בר חמא בצפרא כתבתינהו לניכסה לרמי בר חמא לאורתא כתבתינהו לרב עוקבא בר חמא אתא רמי בר חמא לקמיה דרב ששת אוקמיה בנכסי אתא רב עוקבא בר חמא לקמיה דרב נחמן אוקמיה בנכסי אתא רב ששת לקמיה דרב נחמן א"ל מאי טעמא עבד מר הכי א"ל ומאי טעמא עבד מר הכי אמר ליה דקדים אטו בירושלים יתבינן דכתבין שעות אלא מר מאי טעמא עבד הכי שודא דדייני אנא נמי שודא דדיינא א"ל חדא דאנא דיינא ומר לאו דיינא ועוד מעיקרא לאו בתורת הכי אתית ליה. הנהו תרי שטרי דאתו לקמיה דרב יוסף בחד הוה כתיב בחמשה בניסן וחד הוה בניסן סתמא אוקמיה רב יוסף לההוא דחמשה בניסן בנכסי א"ל אידך ואנא אפסיד א"ל אנת ידך על התחתונה אימר בר עשרין ותשעה בניסן את א"ל וניכתוב לי מר טירפא מאייר ואילך יכלי למימר לך אנת בר חד בניסן את והנחתי לך מקום לגבות ממנו מאי תקנתייהו כתבי הרשאה להדדי. היכי עבדין אתי ליה ואף על גב דטעה שליח אמר להו טעה שליח לא קאמינא והא מר הוא דאמר אין אונאה לקרקעות הני מילי היכא דטעה בעל הבית אבל היכא דטעה שליח דאמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי. שום הדיינין שפחת שתות או הותיר שתות מכרן בטל ואמר רבן שמעון בן גמליאל מכרן קיים אם כן מה כח בית דין יפה אבל אם עשו אגרת בקורת אפילו מכרו שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה מכרן קיים. איבעיא להו שליח כמאן (שם ק.) רבא אמר רב נחמן שליח כדיינין רב שמואל בר ביסנא אמר רב נחמן שליח כאלמנה. אמר רב הונא בר חנינא אמר רב נחמן הלכה וכדברי חכמים ולית ליה לרב נחמן מה כח בית דין יפה והאמר רב נחמן אמר שמואל יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהם בית דין מעמידין להם אפוטרופוס ובוררין להם חלק יפה הגדילו יכולין למחות רב נחמן דידיה אמר אם הגדילו אין יכולין למחות אם כן מה כח בית דין יפה לא קשיא הא דטעו הא דלא טעו אי דלא טעו אמאי יכולין למחות יכולין למחות ברוחות כי אתא רב דימי אמר מעשה ועשה רבי כדברי חכמים ואמר לפניו ר' פרטא בנו של רבי אלעזר בן ר"פ בן בנו של ר' פרטא הגדול א"כ מה כח ב"ד יפה והחזיר רבי את המעשה רב הונא מתני הכי רב ספרא מתני מעשה ובקש רבי לעשות כדברי חכמים אמר לפניו ר"פ בנו של ר' אלעזר בן ר' פרטא בן בנו של ר' פרטא הגדול אם כן מה כח בית דין יפה ולא עשה ר' את המעשה נימא בהא קא מיפלגי דמר סבר טעה בדבר משנה חוזר ומר סבר אינו חוזר לא דכולי עלמא חוזר מר סבר מעשה הכי הוה ומר סבר מעשה הכי הוה ולעולם הלכה כדברי חכמים. (שם ע"ב) ואלו דברים שאין מכריזין עליהם עבדים ושטרות ומטלטלין עבדים מאי טעמא אמר עולא שמא ישמעו ויברחו שטרות ומטלטלין שמא יגנבו. אמר רב יהודה אמר שמואל מטלטלין של יתומין שמין אותן ומוכרין אותן לאלתר ורב חסדא אמר אבימי מוליכין אותן לשוקים ולא פליגי הא דמקרב שוקא הא דמרחק שוקא. רב כהנא הוה בידיה שיכרא דרב משרשיא בר חקלאי יתמא שהייה עד ריגלא אמר אע"ג דהוי ביה איצצא מייתי זוזא חריפא. רבינא הוה בידיה חמרא דרבינא זוטיתא בר אחתיה הוה ליה לדיליה חמרא הוה קא מסיק ליה לסיכרא אתא לקמיה דרב ששת א"ל אי שביקנא ליה הכא ניחוש דילמא פסיד מהו למישקליה בהדאי מי חיישינן לאונסא דאורחא או לא אמר ליה זיל דלא עדיף מדילך. הממאנת והשניה והאילינית אין להם כתובה ולא פירות ולא מזונות ואם מתחלה נשאה לשום אילונית יש לה כתובה. רב תני קטנה יוצאה בגט אין לה כתובה וכל שכן ממאנת ושמואל תני ממאנת אין לה כתובה יוצאה בגט יש לה כתובה ואזדא שמואל לטעמיה דאמר שמואל ממאנת אין לה כתובה יוצאה בגט יש לה כתובה ממאנת לא פסלה מן הכהונה ולא פסלה מן האחין יוצאה בגט פסלה מן הכהונה ופסלה מן האחין ממאנת אין צריכה להמתין שלשה חדשים יוצאה בגט צריכה להמתין שלשה חדשים.