הלכות גדולות · סימן ל״ב, ב׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

(פסק) וקטנה דהוה נסיבא לגברא ומיאנה ביה הוא שרי בקריבה והיא שריא בקריביה ואי יהב לה גיטא הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו דתנן הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה נתן לה גט הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה מאי טעמא מיאון כיון דהיא עקרה נישואין דידיה מוכחא מילתא דקידושי דרבנן אינון גט כיון דהוא קא יהיב לה גיטא כגדולה דגדולה בגיטא הוא דמשתריא מיחלפא בגדולה ואתי למימר גדולה נמי כקטנה דמיא הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו. והיכא דמיאן בבעל שריא לאביו והיכא דמית בעל ונפל קמי יבם ומיאן ביבם אסורה לאביו (שם קז:) דתני רמי בר יחזקאל מיאנה בבעל מותרת לאביו מיאנה ביבם אסורה לאביו מאי טעמא כיון דמית בעל כי הוה יתבא תותיה מתחזיא ככלתיה והיכא דהוה אית ליה בת קטנה ואינסב לחבריה כמעשה יתומה בחיי האב ומת ההוא חברא דהוה נסיבה ההיא קטנה ואית לה צרות אסיר לאבוה דקטנה ליבומי צרות דברתיה משום דרמי בר יחזקאל לאו אמרת בשעת נפילה נראית ככלתו ואסורה לאביו הכא נמי בשעת נפילה נראית כצרת בתו ואסירא ואע"ג דכי ממאנת ביבס נישואין דבעל קא עקרה דקיי"ל כרבי יוחנן דאמר מיאנה בזה מותרת לאחים היכא דמתחזיא כצרת ערוה דמיחלפא בגדולה אסירא היכי דמי מעשה יתומה בחיי האב כגון דאנסבה לברתיה כשהיא קטנה ומית ההוא בעל או גירשה תו לית ליה לאביה רשותא עלה דתנן (כתובות מג:) אמרו לו כיון שנשאת שוב אין לו לאביה בה רשות ואזיל ואינסיב לאחר כדאיתיה לאבוה בחיי כי האי גוונא מעשה יתומה בחיי האב. (יבמות קח:) אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב מימינו בכסף שתינו בשעת הסכנה נתבקשה הלכה זו הרי שיצאה מן הראשון בגט ומן השני במיאון מהו שתחזיר לזה שיצתה ממנו בגט ושכרו אדם אחד בארבע מאות זוז ובא ושאל לפני רבי עקיבא בבית האיסורין ואסר לפני ר' יהודה בן בתירא בנציבין ואסר אמר ר' ישמעאל ברבי יוסי לא לזו הוצרכנו לאיסור כרת לא חששו לאיסור לאו חששו ברם כך היתה שאילה הרי שהיתה אשת אחי אמז שהיא שניה לו ונשואה לאחיו ומת מהו שתמאן בנשואין הראשונים ותתיבם לו יש מיאון לאחר מיתה במקום מצוה או אין מיאון ושכרו אדם אחד בארבע מאות זוז ובא ושאל את רבי עקיבא בבית האיסורין ואסר את רבי יהודה בן בתירא בנציבין ואסר אלמא אפי' שניה דרבנן כי האי גוונא אסיר ליבומה דילמא אתי למישרא צרת בתו קטנה היכא דמיאן ביבם והני מילי ליבומה אבל מחלץ חלצה. צרת בתו קטנה דתנן (שם ב:) כל שיכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתיבמת. שניה דתנן (שם כ.) איסור מצוה ואיסור קדושה חולצות ולא מתיבמות וחדא מן הלין מפרשינן דשניה דרבנן וקתני חולצות. וצריכה למאוני בפני שלשה דתניא (שם קז:) מיאון בית שמאי אומרים בבית דין וב"ה אומרים בבית דין ושלא בבית דין ואלו ואלו מודין שצריכין שלשה ר' יוסי ברבי יהודה ור"א בר' שמעון מכשירין בשנים אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן הלכה כאותו הזוג. (שם קח.) הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה נתן לה גט הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה. מיאנה בו והחזירה נתן לה גט ונשאת לאחר נתארמלה או נתגרשה אסורה לחזור לו נתן לה גט והחזירה מיאנה בו ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה מותרת לחזור לו:
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.