הלכות גדולות · סימן ל״א, י׳

(שם סח.) כהן שנשא בת ישראל שבא עליה בן תשע שנים ויום אחד דהוא גר עמוני או גר מואבי או גר מצרי או גר אדומי או כותי או נתין או חלל או ממזר או בת ישראל שבא עליה גוי או עבד או שתוקי או אסופי ומת ויש לו שני אחים וכו'. (שם נט:) כהן [גדול] שנשא אנוסת עצמו ומפותת עצמו לדברי הכל מפקינן לה מיניה בגט ואם נשא נשוי אמר רב הונא אמר רב ומוציאה בגט ואלא הא דקתני אם נשא נשוי אמר רב אחא בר יעקב לומר שאין משלם קנס כמפותה. (שם ס.) אנוסת חבירו או מפותת חבירו פלוגתא דר' אליעזר בן יעקב ורבנן דר"א סבר הוולד חלל וחכמים אומרים הוולד כשר והלכה כחכמים. ישראל שנשא גרושה מן הנישואין או מן האירוסין או מחזיר גרושתו משנישאת או משלא נישאת או מכל הנשים שהן פסולות לכהונה בתו כשירה לכהונה דכתיב למשפחותם לבית אבותם. יש חולץ לאחותו מספק כיצד אמו של ראובן ואמו של שמעון ילדו לוי ויהודה ונתערבו עמד ראובן ונשא אחותו של שמעון ועמד שמעון ונשא אחותו של ראובן ומתו עמד לוי וחלץ לשתיהן ועמד יהודה וחלץ לשתיהן נמצא זה חולץ לאחותו מספק וזה חולץ לאחותו מספק. יש חולץ לאשת אחיו מאמו שנשואה לאחיו מאביו מספק כיצד אמו של ראובן ואמו של שמעון ילדו לוי ויהודה ונתערבו עמד ראובן ונשא אשת אחיו מאמו של שמעון ועמד שמעון ונשא אשת אחיו מאמו של ראובן ומתו עמד לוי וחלץ לשתיהן [ועמד יהודה וחלץ לשתיהן] נמצא זה חולץ לאשת אחיו מאמו שנשואה לאחיו מאביו מספק וזה חולץ לאשת אחיו מאמו שנשואה לאחיו מאביו מספק. (שם קיט:) שתי יבמות זאת אומרת מת בעלי וזאת אומרת מת בעלי זו אסורה מפני בעלה של זו וזו אסורה מפני בעלה של זו. לזו עדים ולזו אין עדים זו שיש לה עדים אסורה וזו שאין לה עדים מותרת לזו יש בנים ולזו אין בנים זו שיש לה בנים מותרת זו שאין לה בנים אסורה נתייבמו ומתו היבמין אסורות לינשא רבי אליעזר אומר הואיל והותרו ליבמין הותרו לכל אדם. שתי יבמות זאת אומרת מת בעלי וזאת אומרת מת בעלי זו נאמנת על עצמה וזו נאמנת על עצמה. זו אסורה מפני בעלה של זו וזו אסורה מפני בעלה של זו. זו שנאמנת על עצמה אינה נאמנת על חבירתה וזו שנאמנת על עצמה אינה נאמנת על חברתה זו שנאמנת על עצמה אסורה להנשא מפני בעלה של חבירתה דכיון דאין נאמנת על חבירתה נופלת לפני יבם וזו שנאמנת על עצמה אסורה להנשא מפני בעלה של חבירתה דכיון דאינה נאמנת על חבירתה נופלת לפני יבם. לזו יש עדים ולזו אין עדים זו שיש לה עדים אסורה וזו שאין לה עדים מותרת זו שיש לה עדים אסורה מפני בעלה של חבירתה שאין לה עדים ואף על גב דאיהי יש לה עדים כיון דחברתה אין לה עדים אסורה להנשא מפני בעלה של חבירתה ונופלת לפני יבם זו שאין לה עדים מותרת דנאמנת על עצמה ואי משום בעלה של חבירתה כיון שיש לה עדים דמת מותרת להנשא. לזו יש בנים ולזו אין בנים זו שיש לה בנים מותרת ונאמנת על עצמה ואי משום בעלה של חבירתה כיון דהיא יש לה בנים פטורה מן החליצה ומן היבום זו שאין לה בנים אסורה מפני בעלה של חבירתה ונופלת לפני יבם. נתיבמו ומתו היבמין אסורות להנשא. נתיבמו כיצד זאת אומרת מת בעלי וזאת אומרת מת בעלי ויש להם שני אחים זו שאומרת מת בעלי נאמנת על עצמה ואחד מן האחים מיבם אותה וזו (דף סב) שאומרת מת בעלי נאמנת על עצמה ואחד מן האחים מיבם אותה ומתו היבמין אסורות להנשא ומפני מה אסורות להנשא זו מפני בעלה של חבירתה הראשון וזו מפני בעלה של חבירתה הראשון. ר"א אמר הואיל והותרו ליבמין הותרו לכל אדם אלמא קסבר צרה מעידה לחבירתה. וליתה לדר"א דהא פליגי רבנן עליה דקאמרי (שם קכ.) ורבנן תמות נפשי עם פלשתים והוה ליה יחיד ורבים. ת"ר לזו עדים ובנים ולזו אין עדים ואין בנים שתיהן מותרות לזו עדים ובנים מותרת מפני שיש לה עדים ואי משום בעלה של חבירתה כיון שיש לה בנים פטורה מן החליצה ומן היבום ולזו לא עדים ולא בנים מותרת דנאמנת על עצמה אע"ג דאין לה בנים כיון דחבירתה יש לה עדים שמת בעלה מותרת להנשא. לזו יש לה עדים ולזו אין לה בנים זו שיש לה עדים אסורה זו שאין לה בנים מותרת לזו יש בנים ולזו אין עדים זו שיש לה בנים מותרת זו שאין לה עדים אסורה לזו שיש לה עדים אסורה מפני בעלה של חבירתה ואע"ג דאיהי יש לה עדים אסורה להנשא זו שאין לה בנים מותרת דנאמנת על עצמה ואע"ג דאין לה בנים כיון דלחבירתה יש לה עדים שמת מותרת להנשא זו שיש לה בנים מותרת דנאמנת על עצמה ואי משום בעלה של חבירתה אע"ג דאין לה עדים כיון דאיהי יש לה בנים פטורה מן החליצה ומן היבום זו שאין לה עדים אסורה מפני בעלה של חבירתה ואע"ג דנאמנת על עצמה אסורה להנשא ולא דמיא לאשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאת ואמרה מת בעלי תנשא ותטול כתובה וצרתה אסורה דהתם אמור רבנן אע"ג דזו אומרת מת בעלי נאמנת על עצמה ומתירין אותה להנשא אינה נאמנת על חבירתה מאי טעמא כיון דסניא לה לחבירתה חיישינן דילמא מקלקלה נפשה ומינסבא אדעתא לקלקולי לחבירתה ותמות נפשי עם פלשתים קא עבדא. (שם פז:) האשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואחר כך בא בעלה תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה. (שם פח.) אמר רב לא שנו אלא שנשאת בעד אחד אבל נשאת על פי שני עדים לא תצא. (שם קיח.) האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאת ואמרה מת בעלי תנשא ותטול כתובה וצרתה אסורה היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דברי רבי טרפון וכי מאחר דאיהי נאמנת על עצמה מפני מה אינה נאמנת על צרתה דילמא לקלקולה לצרתה דאף על גב דנאמנת על עצמה ומתירין אותה להנשא ונותנין לה כתובתה אינה נאמנת על צרתה מאי טעמא כיון דסניא לה לצרתה דילמא אתיא מקלקלת נפשה ומינסבא אדעתא לקלקולי לצרתה (שם קכ.) רבי אלעזר אמר הואיל ונאמנת על עצמה והותרה נאמנת על צרתה ומתירין אותה וחזינן אם הותרה ונשאת לא אתיא לקלקולי נפשה ומיגו דלא אתיא לקלקולי נפשה מתירין צרתה להנשא ואם הותרה ולא נשאת חישינן דילמא אתיא לקלקולי לצרתה. וניחוש דילמא בגיטא אתאי ואמרה מת בעלה ונשאת דלא אתיא לקלקולי נפשה אי נשאת לישראל הכא נמי דילמא בגיטא אתאי ואמרה מת בעלה ונשאת אדעתא לקלקולי לצרתה אלא הכא במאי עסקינן שנשאת לכהן רבנן סברי אף על גב דנשאת חיישינן דילמא אתיא לקלקולי נפשה אדעתא לקלקולי לצרתה ורבי אליעזר סבר אם נשאת לא אתיא לקלקולי נפשה ומיגו דלא אתיא לקלקולי נפשה מתירין צרתה להנשא ואם לא נשאת חיישינן דילמא אתיא לקלקולי לצרתה והלכה כרבנן. היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דברי רבי טרפון. (שם קיח.) אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי טרפון. (קדושין פא:) אמר רבא מתיתד אדם עם שתי יבמות ועם שתי צרות ועם אשה וחמותה ועם אשה [ובת בעלה] ועם אשה ותינוקת היודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה מ"ט כיון דשניאן הדדי אזלן ומגליין אהדדי אבל תינוקת לחודה לא מ"ט זימנין דמפתה לה כו ומשתבשא (שם פ:) אבל אשה אחת מתיחדת עם שני אנשים אמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא בכשרים אבל בפרוצים ואפילו עשרה לא ומעשה היה והוציאוה עשרה במטה. אמר רב יוסף תדע דעיילי בי עשרה וגנבי כשורה ולא מיכספי מהדדי. (כתובות יא.) קיי"ל הלכתא כרבנן דאמרי מוכת עץ כתובתה מנה ושריא לכהן. (כתובות פב.) ההוא גברא דנפלה ליה יבמה במתא מחסיא בעא אחוה למיפסלא בגיטא מיניה א"ל מאי דעתיך משום נכסי בנכסי פלגינא לך בהדאי אמר ליה מסתפינא דילמא עבדת בי כבר פומבדיתא רמאה אמר ליה פלוג מהשתא. בעו מיניה מעולא יבם ואחר כך חלק מהו לא עשה ולא כלום חלק ולבסוף יבם מהו לא עשה ולא כלום מתקיף לה רב ששת השתא יבם ואחר כך חלק לא עשה ולא כלום חלק ואחר כך יבם מיבעיא שני מעשים הוו. כי אתא רבין אר"ש בן לקיש בין יבם ואחר כך חלק ובין חלק ואחר כך יבם לא עשה ולא כלום והלכתא לא עשה ולא כלום: