הלכות גדולות · סימן כ״ט, ו׳

(פסק) והיכא דקדיש חדא מן הנך עשרים נשי דחשבינן לא תפסי בגוה קידושי ולא צריכה גיטא מיניה ואי מיעברא מיניה וילדה הולד ממזר (קדושין סז:) דתנן וכל מי שאין לה [עליו] קידושין אבל יש לה קידושין על אחריה הוולד ממזר ומפרש תנא דמאי נינהו ואין להן עליו קידושין כל העריות שבתורה. מדאורייתא מנלן אמר ר' יונה ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה הוקשו כל העריות כולן לאחות אשה מה אחות אשה לא תפסי בה קידושי דכתיב (דף נד) לא תקח אלמא לית ליה קיחה אף שאר עריות לית בהו קיחה. והיכא דאזל על חדא מעריות דאמרינן משוינן לה זונה ומיפסלה מן הכהונה דכתיב אשה זונה וחללה לא יקחו ותניא (יבמות כא:) וחכמים אומרים אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות מאי ניהו בעילת זנות דאיבעיל לאחת מחייבי כריתות אי נמי לחד מן הלין דקתני (שם סח.) כבן תשע שניה ויום אחד. גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי ממזר וחלל ונתין שבאו על כהנת לויה ובת ישראל פסלוה מן הכהונה (שם סא:) לאפוקי מדרבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות עשאה זונה. והיכא דאוליד מהני עריות ולד ממזר הוי ואסיר למינסב בת ישראל מיהו אם ממזר זכר הוא אית ליה תקנתא לזרעיה למיעל בקהלא דישראל איפשר דנסיב שפחה כרבי טרפון (קדושין סט.) דאמר יכולין ממזרין לטהר כיצד ממזר שנשא שפחה הולד עבד שיחררו נמצא הבן בן חורין וקיימא לן דר' טרפון לכתחלה קאמר ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי טרפון. ואי נקבה מוליד לית לה תקנתא לאינסובי לעבד דעבד לית ליה חייס אבל ממזר זכר אי נסיב שפחה טהר זרעיה אבל מינסב מישראל לית ליה תקנתא לממזרין כלל. ממזר זכר דנסיב בת ישראל ולד בתר אבוה אזיל וממזרת דנסיב לה בר ישראל ולד בתר אימיה אזיל ואע"ג דכתיב למשפחותם לבית אבותם אלמא ולד בתר אבוה אזיל כתב רחמנא בממזר לא יבא לו הלך אחר פסולו דהוה חזי ליה לקרא למיכתב לא יבא ולא בעי לו מאי לו הלך אחר פסולו ואפילו ממזרת נקבה דמינסבא לבר ישראל ולד אזיל בתר אימיה ומנלן דממזר אסיר למיעל בקהלא דישראל אבא וברא ובר ברא עד עולם לא שנא ממזר זכר ולא שנא ממזרת נקבה דתנן (יבמות עח:) ממזרין ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולה אחד זכריה ואחד נקבות מדאורייתא מנלן דכתיב (שם עו:) ממזר אי הוה כתיב ממזיר ביו"ד הוה איכא למימר ממזר זכר הוא דאסר רחמנא אבל נקבות לא השתא דכתיב ממזר משמע כל שום ממזר בין זכר ובין נקבה איסורן איסור עולה מדאורייתא מנלן מכדי ממזר דור עשירי כתיב ביה אימא עד עשרה דרי הוא דאסור ממזר מכאן והילך שרי לא סלקא דעתך דגמרינן דור עשירי דור עשירי מעמוני ומואבי מה עמוני ומואבי איסורן איסור עולם דכתיב בהו בהדיא עד עולם אף ממזרין איסורן איסור עולם. ומנלן דהוי ממזר מכל הני עריות דאמרינן (יבמות מט.) בין מחייבי כריתות בין מתייבי מיתות בית דין דכתיב לא יקח איש את אשת אביו וסמיך ליה לא יבא ממזר לא יקח איש את אשת אביו היינו אשת אביו ממש בולא יגלה כנף אביו פליגי רבי יהודה ורבנן רבי יהודה אומר לא יגלה כנף אביו באנוסת אביו כתיב ורבנן סברי אנוסת אביו שריא וכי כתיב לא יגלה כנף אביו בשומרת יבם של אביו דהיינו דודתו כדתנן (שם צז.) נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו ורבי יהודה אוסר באנוסת אביו ואמר רב גידל אמר רב מאי טעמא דרבי יהודה דכתיב לא יקח איש את אשת אביו וגו' כנף שראה אביו לא יגלה וממאי דבאנוסה כתיב דכתיב למעלה מן הענין ונתן האיש השוכב עמה וגו' ורבנן אי הוה סמיך ליה כדקאמרת השתא דלא סמיך ליה מיבעי' ליה לכדרב ענן אמר שמואל דאמר בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר ומאי כנף אביו כנף הראוי לאביו לא יגלה ותיפוק ליה משום דודתו לעבור עליה בשני לאוין. ותיפוק ליה משום התרת יבמה לשוק לעבור עליה בשלשה לאוין ואיבעי' אימא כי כתיב לא יגלה לאחר מיתת אביו דמשום יבמה לשוק ליכא ולית בה אלא תרי לאוי ולענין ממזר פליגי רבי יהושע ורבי עקיבא ושמעון התימני (שם מט.) רבי יהושע סבר מחייבי מיתות בית דין הוא דהוי ממזר אבל מחייבי כריתות לא וכל שכן מחייבי לאוין דלא הוי ממזר ושמעון התימני סבר מחייבי מיתות בית דין ומחייבי כריתות הוי ממזר מחייבי לאוין לא ור' עקיבא סבר אפילו מחייבי לאוין דתנן איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי ר' עקיבא שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת ביד"ש והלכה כדבריו ר' יהושע אומר כל שחייבין עליו מיתת ב"ד במאי פליגי ר"ע סבר לה כר' יהודה דאמר לא יגלה כנף אביו באנוסת אביו כתיב דהו"ל לאו וסמיך ליה לא יבא ממזר ומדכתב רחמנא לא יקח ולא יגלה וסמיך לי' לא יבוא ממזר למימרא דבין מחייבי כריתות ובין מחייבי לאוין הוי ממזר איכא למאן דאמר (יבמות צב.) כי משוי ר' עקיבא ממזר דוקא הוא דהוה ליה מחייבי לאוין דשאר איכא דאמר גמר מינה נמי לשאר לאוין ושמעון התימני סבר לה כרבנן דאמרי בשומרת יבם של אביו דהיינו דודתו ומדכתב רחמנא חייבי מיתות בית דין וחייבי כריתות וסמיך להו לא יבא ממזר למימרא דמהני הוא דהוי ממזר ור' יהושע אמר לך אי ס"ד כדקאמרי ר' עקיבא ושמעון התימני לכתוב רחמנא לא יגלה כנף אביו ולא בעי לא יקח ואנא אמינא מלא יגלה הוי ממזר מלא יקח דהוה ליה איסור סקילה לא כל שכן אלא מדכתיב לא יקח למימרא דלא הוי ממזר אלא מחייבי מיתות ולא יגלה כנף אביו אי כרבנן דאמרי בשומרת יבם של אביו אף על גב דדודתו כתיבא גבי עריות לא צריך לפרושה הכא האי דאיצטריך ליה לקרא למיהדר למיכתבה הכא לעבור עליה בשני לאוין אי כרבי יהודה דאמר באנוסת בתו ובת בתו ובת בנו בת אשתו ובת בתה ובת בנה כחמותו ואם חמותו ואם חמיו דגמרינן מאזהרה אף להלן באזהרה גמרינן בשריפה למיהוי למעלה כלמטה חמותו ואם חמותו ואם חמיו דלא כתיב בהו אזהרה כדרי תתאי בתה ובת בתה ובת בנה דכתיב בהו אזהרה בהדי' וכי קאמרינן דלא שנא בתו ובת בתו ובת בנו ול"ש בת אשתו ובת בנה ובת בתה כי הדדי נינהו דמשמע קרא בת דאית לה לאשתו מיניה או מגברא אחרינא הני מילי לענין נשואין היכא דנסיב אשה מנסב אבל לענין אונסין היכא דאנס אשה כל זרעא דהוי ליה לדידיה מינה זרעיה הוא ומיחייב עליה אבל בתה ובת בתה ובת בנה מגברא אחרינא ואמה ואם אמה ואם אביה כיון דלית ליה אישות בגוה נוכריתא בעלמא היא ומותר בקרובותיה מדאורייתא ומדרבנן אמור רבנן כמה דאיתה בחיי' אסור בקרובותיה אבל ודאי לאחר מיתת אנוסתו שרי בקרובותיה לכתחלה. (יבמות צז.) מנלן דכי כתיב ערות אשה ובתה בנשואין הוא דכתיב כתיב קרא אחרינא ערות בת בנך או בת בתך וגו' ורמינן קראי אהדדי כתיב ערות בת בנך וגו' דוקא זרעא דידך הוא דלא תגלה אבל אית לה לאיתתיה זרעא מגברא אחרינא לא אסיר עילויה וכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה דאפילו מגברא אחרינא ומפרש רבא כי כתיב אשה ובתה בנשואין וכי כתיב ערות בת בנך באונסין וקא מזהר ליה רחמנא לדידיה וכל זרעא דאית ליה מן כל היכא דאית ליה בין מאנוסה ובין מחייבי כריתות דלית ליה אישות בגוייהו זרעיה הוא ומיחייב עליה אבל זרעא דאנוסה מגברא אחרינא לא אסיר ליה. (סנהדרין עו.) אשכחן בת בנו ובת בתו מאנוסתו בתו גופה מנלן אמר רבא אמר לי רב יצחק בר אבדימי גמרינן אנוסה מנשואה בגזירה שוה כתיב הכא גבי (דף נה) אנוסה כי ערותך הנה וכתיב גבי נשואה שארה הנה מה הנה דכתיב גבי נשואה בשריפה דגמרינן זמה זמה כדאמרן אף הנה דכתיב גבי בת בנו ובת בתו מאנוסתו בשריפה ומה התם לאו בת בנו ובת בתו ותו לא אלא בתו נמי כתיבא בהדייהו אף הכא נמי דכתיב ערות בת בנך או בת בתך בתו נמי בהדייהו כל דאיכא בבתו מנשואתו איכא בבתו מאנוסתו ומה בתו מנשואתו אית בה עונש ואית בה אזהרה אף בתו מאנוסתו כוותה דגמרה לה מינה בהנה הנה והיינו דקתני (שם עה:) מנין לעשות זכר כנקבה ואמרינן מאי זכר כנקבה שאר הבא ממנו כשאר הבא ממנה בתו ובת בתו ובת בנו מכל היכא דאית ליה כבת אשתו ובת בנה ובת בתה. ומנלן דכמה דאיתה לאנוסתו בחיי' אסיר בקרובותיה מדרבנן אבל לאחר מיתתה שרי ואפי' מדרבנן דתנן (יבמות צז.) נושאין על האנוסה ועל המפותה ותניא בברייתא אנס אשה מותר לישא בתה. ורמינן עלה הנטען מן האשה אסור באמה ובתה ובאחותה. ומשנינן כי קתני אסור מחיים דידה ומדרבנן אבל מדאורייתא שרי בקרובותיה כדאמרן וכי קתני נושאין לכתחלה ואפי' מדרבנן לאחר מיתה וכי קא אמרינן דשאני בין נישואין לאונסין היכא דאנס ברישא דאמרינן כיון דלית ליה אישות בגוה כמאן דליתה דמי ומותר בבת בתה אבל נסיב איתתא ובתר דנסיב אנס חדא מקרובות אשתו מיחייב עלה דתנן האונס והמפתה על הנשואה חייב דכיון דנסיב ליה איתתא איתסר ליה בקרובותיה איסור כרת ואי אזיל על חדא מינייהו מיחייב ומשום הכין אמור רבנן הנטען מן האשה אסור באמה בבתה באחותה כמה דאיתה לדידה בחיי' דכיון דחשיד מינה דילמא הדר אזיל עילויה בתר דנסיב אחת מקרובותיה והוה ליה מפתה על הנשואה. ולענין איתסורי איתתיה עילוי היכא דעבד איסורא מחדא מקרובות אשתו כי האי גוונא דקאמרי' אף על גב דקאי עלה בכרת איתתיה לא מיתסרא עליה דתניא (שם צה.) א"ר יהודה לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בבא על חמותו שפסל את אשתו על מה נחלקו בבא על אחות אשתו שבית שמאי אומרים פסל וב"ה אומרים לא פסל א"ר יוסי לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בבא על חמותו שלא פסל את אשתו על מה נחלקו בבא על אחות אשתו שב"ש אומרים פסל וב"ה אומרים לא פסל א"ר זריקא א"ר אמי א"ר שמעון בן לקיש מאי טעמא דרבי יהודה דכתיב באש ישרפו אותו ואתהן בשלמא חמותו בשריפה אשתו למה לי בשריפה אם אינו ענין לשריפה תנהו ענין לאיסורא דאסר לה עליה מיסר ורבי יוסי אתהן כדבעינן מימר לקמן לרבי ישמעאל כדאית ליה ולרבי עקיבא כדאית ליה ואמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה כר' יהודה. ההוא דעבד איסורא מן חמתיה נגדיה רב יהודה א"ל אי לאו דאמר שמואל אין הלכה כרבי יהודה אסרתה עלך איסורא דלעלם. אחותו ואחות אביו ואחות אמו ואחות אשתו אשת אחיו ואשת אחי אביו בכרת לחודה. אחותו כתיב בה כרת לחודה אידך כולהו בהדי עריות כדאמרינן: