הלכות גדולות · סימן כ״ט, ה׳

(שם צד:) תניא כל עריות שאמרו אין צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש ושנשאת ע"פ בית דין. מנין לבא על אחת מכל עריות האמורות בתורה שפסלה מן הכהונה דתנן (שם נג:) וכן הבא על אחת מכל עריות האמורות בתורה או פסולות אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין פסל ולא חלק בין ביאה לביאה מאי לא חלק דקאמר בין בשוגג בין במזיד בין באונת בין ברצון פסלה מן הכהונה ומן התרומה (נדרים נא.) תועבה היא אמר הקב"ה תעו בה ישראל שמניחין נשותיהן והולכין אחר משכב זכור. תבל הוא אמר הקב"ה ביאת חמור תבלין יש בה שמנחת בעלה ונרבעת לחמור. זמה היא אמר הקב"ה מה בין זו ואמה. (ריש כריתות) שלשית ושש כריתות בתורה הבא על האת ועל אשת אב ועל הכלה ועל הזכור ועל הבהמה והאשה המביאה את הבהמה הבא על אשה ובתה ועל אשת איש והבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה והמגדף והעובד ע"ז והנותן מזרעו למולך ובעל אוב וידעוני ומחלל את השבת והטמא שאכל קדש והבא למקדש טמא והאוכל חלב ודת ונותר ופיגול והשוחט והמעלה בחוץ [והאוכל חמץ בפסח] והאוכל ועושה מלאכה ביוה"כ והמפטם את השמן והמפטם את הקטרת והתך שמן המשחה ושלא עשה פסח ושלא מל. (סנהדרין נג.) ואלו הן הנסקלין הבא על האם ועל אשת אב ועל הכלה הבא על הזכור ועל הבהמה ואשה המביאה את הבהמה המגדף והעובד ע"ז והנותן מזרעו למולך ובעל אוב וידעוני המחלל את השבת המקלל את אביו ואמו והבא על נערה המאורסה והמסית והמדיח והמכשף ובן סורר ומורה (כריתות י:) ומה בין שפחה לכל עריות שלא שוות להן לא לעונש ולא לקרבן כל עריות בחטאת ושפחה באשם כל העריות בנקבה ושפחה בזכר כל העריות השוה הכתוב את האיש לאשה למכות ואת האשה לאיש לקרבן ובשפחה לא השוה לא את האיש לאשה למכות ולא את האשה לאיש לקרבן כל העריות עשה מערה כגומר וחייב על כל ביאה וביאה החמיר בשפחה שעשה בה שוגג כמזיד. (שם יא.) מנהני מילי דתנו רבנן בקרת תהיה מלמד שהיא לוקה יכול אף הוא ילקה ת"ל תהיה היא לוקה ואין הוא לוקה מאי משמע דהאי בקרת לישנא דמלקות הוא אמר רבי יצחק תהא בקרי רב אשי אמר תהא בביקור דתנו רבנן בזמן שהיא לוקה איש מביא קרבן אין היא לוקה אין איש מביא קרבן מנלן אמר רבא דכתיב ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע מכדי באיש משתעי ואתי אמאי כתיב בקרת תהיה לכתוב והביא את אשמו ברישא הא קמ"ל בזמן שהיא לוקה הוא מביא קרבן והיכא דגדול הבא על הקטנה דהיא לאו בת מלקות היא הוא נמי לא מחייב קרבן אימא הוא קרבן (לא) מחייב מילקא לא לילקי דהא מעטיה קרא היא תילקי ותיתי קרבן מי כתיב אשמם אשמו כתיב אמר רבי יצחק דבר תורה אין חייבין אלא על שפחה חרופה בעולה שנאמר והיא שפחה נחרפת לאיש. ומאי משמעא דהאי נחרפת אשתטוחי הוא דכתיב ותשטח עליו הרפות איבע"א מהכא אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הרפות. ויתנו ידם להוציא נשיהם ואשמים איל צאן על אשמתם. אמר רב חסדא מלמד שכולם חרופות בעלו. ואיזו היא שפחה חרופה זו שחצייה שפחה וחצייה בת חורין שנאמר והפדה לא נפדתה דברי ר' עקיבא ר' ישמעאל אומר זו היא שפחה ודאית ר' אלעזר בן עזריה אומר כל העריות מפורשות ושיור אין לנו אלא שחצייה שפחה וחצייה בת חורין. כל העריות אחד גדול ואחד קטן קטן פטור אחד ער ואחד ישן ישן פטור אחד שוגג ואחד מזיד שוגג בחטאת ומזיד בהכרת. תנו רבנן והפדה יכול כולה ת"ל לא נפדתה אי לא נפדתה יכול אפילו חצייה ת"ל והפדה הא כיצד פדוייה ואינה פדוייה חציה שפחה וחציה בת חורין במאורסת לעבד עברי הכתוב מדבר (הא כיצד) ר' ישמעאל אומר בשפחה כנענית מאורסת לעבד עברי הכתוב מדבר ראב"ע אומר כל עריות מפורשות ושיור אין לנו אלא שחצייה שפחה וחציה בת חורין מאורסת לעבד עברי אחרית אומרים בשפחה כנענית מאורסת לעבד כנעני הכתוב מדבר מאורסת לעבד עברי מנלן והיא לא חופשה מכלל דהוא חופש ולר' ישמעאל והכתיב והפדה לא נפדתה קא סבר דברה תורה כלשון בני אדם ור"א בן עזריה היינו ר' עקיבא לרבי ישמעאל קא"ל אע"ג דאנא נמי סבירא לי כוותך בעלמא דברה תורה כלשון בני אדם הכא קרא יתירא כתיב מכדי כתיב או חופשה לא נתן לה והפדה לא נפדתה למה לי ש"מ לכי דקאמר רבי עקיבא ואחרים מאורסת לעבד כנעני מנא להו מכדי כתיב כי לא חופשה או חופשה לא נתן לה למה לי אה אינו ענין לדילה תנהו ענין לדיליה. כל עריות אחד גדול ואחד קטן קטן פטור והכא קטן חייב אמר רב יהודה כאן אפילו גדול פטור היכי משכחת לה בגדול הבא על הקטנה. כל עריות אחד ער ואחד ישן ישן פטור וכאן ישן נמי חייב אמר רב יהודה כאן אפילו ער פטור היכי משכחת לה בער הבא על הישנה. תני תנא קמיה דרב ששת עשה גומר כמערה ומתכוין כשאין מתכוין וכדרכה כשלא כדרכה וישן כניעור א"ל אדרבה להאי גיסא איפכא מיבעי' ליה (שם ע"ב) א"ל איפוך א"ל לא בשפחה קאי והכי קתני גומר בשפחה כמערה בכל עריות נמצא מתכוין ומערה בשפחה כשאינו מתכוין בכל עריות כדרכה בשפחה כשלא כדרכה בעריות נמצא ער ושלא כדרכה דשפחה כישן דכל עריות. אשת איש מן הנישואין בחנק דכתיב מות יומת הנואף והנואפת וגמירי דכל מיתה האמורה בתורה סתם בחנק. מן האירוסין אפקה קרא לסקילה דכתיב כי יהיה נערה בתולה וגו' וסקלתם אותם באבנים וגומר מכדי חייבי מיתות בית דין בני קטלא אינון למאי הלכתא כתיב בהו כרת נפקא מינה לעדות שאינה מצטרפת אי נמי להיכא דלא אתרו ביה דלאו בר קטלא הוא קאמר רחמנא מידי כרת לא נפיק: