הלכות גדולות · סימן כ״ח, ה׳

(תוספתא פ"ב) תנו רבנן יש או חולצת או מתיבמת [מתיבמת ולא חולצת] חולצת ולא מתיבמת לא חולצת ולא מתיבמת. עריות שאמרו לא חולצת ולא מתיבמת מוסף עליהם אשת סריס חמה ואשת אנדרוגינוס ואשת אח מן האם ואשת גר ואשת עבד משוחרר ואילונית לא חולצת ולא מתיבמת. החרשת והאלמית והשוטה מתיבמות ולא חולצות חרשת ואלמית (יבמות קד:) מאי טעמא אמרי דבי רבי ינאי לפי שאינן בואמר ואמרה ושוטה נמי משום דלאו בת דיעה היא הלכך מתיבמת ולא חולצת. ובתר דמיבם אי בעי מפיק לה בגט (שם קיב:) דתנן מת פקח בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת כונס ואם רצה להוציא בגט יוציא. (יבמות כ.) איסור מצוה ואיסור קדושה חולצות ולא מתיבמות ומאי ניהו איסור מצוה שניות מדברי סופרים ואמאי קרי לה איסור מצוה מצוה לשמוע דברי חכמים. איסור קדושה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין ואמאי קרי להו איסור קדושה דכתיב קדושים יהיו לאלהיהם לפיכך חולצות ולא מתיבמות עקרה וזקינה ושאר כל הנשים או חולצת או מתיבמת. והיכא דאיכא שני אחים אחד פקח ואחד חרש ונשואין שתי נכריות פקחות ומת פקח בעל פקחת ההוא חרש לא מצי חליץ אלא מיכנס כניס ואפוקי לא מצי מפיק לעולם דתנן (שם קיב:) מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל פקחת כונס ואין מוציא לעולם: (תוספתא פ"ב) תנו רבנן יש או חולצין או מיבמין חולצין ולא מיבמין מיבמין ולא חולצין לא חולצין ולא מיבמין. עריות שאמרו לא חולצין ולא מיבמין מוסף עליהם סריס חמה ואנדרוגינוס ואח מן האם וגר ועבד משוחרר דהיכא דאיכא שני אחין דמיגיירין בהדי הדדי אי נמי שני אחין משוחררין ונשאו נשים ומת אחד מהם בלא בנים אשתו פטורה מן החליצה ומן היבום (שם צז:) דת"ר שני אחים תאומים גרים וכן משוחררין לא חולצין ולא מיבמין ואין חייבין משום אשת אח היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה חולצין ולא מיבמין [אבל] חייבין משום אשת אח היתה הורתן ולידתן בקדושה הרי הן כישראל לכל דבריהם ואשת סריס חמה ואשת אנדרוגינוס פטורין מן החליצה ומן היבום מאי טעמא דלאו בני אולודי נינהו. ואשת אח מן האם דכתיב כי ישבו אחים יחדו (שם יז:) ואמר רב יהודה אמר רב יחדו המיוחדין בנחלה פרט לאחים מן האם. החרש והאלם והשוטה מיבמין ולא חולצין כדאמרינן. ספקות חולצות ולא מתיבמות ומאן נינהו ספיקות דהיכא דקדיש אחת משתי אחיות ואינו יודע איזו מהן קידש ומת ולו אח אחד חליץ להו לתרוייהו מספיקא. (שם צט.) האשה שנתערבו ולדיה בולד כלתה הגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו בני הכלה חולצין ולא מיבמין שספק אשת אחיו ואשת אחי אביו בני הזקינה או חולצין או מיבמין שספק אשת אחיו ואשת בן אחיו. (שם ק.) מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה ואין ידוע אי בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון והיו לה בנים מן הראשון ובנים מן השני הן חולצין ולא מיבמין וכן הוא להם חולץ ולא מיבם (שם ע"ב) היו לו אחים מן השני ואחים מן הראשון שלא מאותה האם הוא חולץ ומיבם והן חולצין ומיבמין ודקא אמרינן הוא חולץ ומיבם דוקא מיחלץ והדר יבומי אבל יבומי והדר מיחלץ לא דילמא פגע ביבמה לשוק. (שם עט:) פצוע דכא וכרות שפכה סריס אדם והזקן או חולצין או מיבמין. (תוספתא בכורים פ"ב) אנדרוגינוס יש בו דרכים ששוה בהם לאנשים ויש בו דרכים ששוה בהן לנשים ויש בו דרכים ששוה לאנשים ולנשים ויש בו שאינו שוה לא לאנשים ולא לנשים דרכים השוה בהן לאנשים מטמא בלובן כאנשים ונושא אבל לא נישא ואין מתיחד עם הנשים ואינו ניזון עם הבנות כאנשים ומתעטף באבילות ואינו מספר ואינו מטמא למתים ועובר בבל תשחית ובבל תקיף וחייב בכל מצות שבתורה כאנשים. דרכים השוה בהן לנשים מטמא באודם ואין מתיחד עם האנשים כנשים ואין זוקקין ליבום ואין חולק עם הבנים ואין חולק בקדשי מקדש ופסול לכל עריות שבתורה ואם נבעל בעבירה פסול מן הכהונה כנשים. דרכים השוה בהן לאנשים ולנשים חייבין על נזקיו בין ניזק ובין מזיק וההורג במזיד נהרג בשוגג גולה לערי מקלט ואמו יושבת עליו ימי טומאה וימי טהרה כאנשים וכנשים ומביאה עליו קרבן כאנשים וכנשים ונוחל בכל נחלות שבתורה וחולק בקדשי הגבול כאנשים וכנשים והאומר הריני נזיר שזה איש ואשה הרי זה נזיר. דרכים שאין שוה בהן לא לאנשים ולא לנשים אין חייבין על ביאת מקדש וטומאתו ואין שורפין את התרומה על טומאתו ואין נערך לא כאיש ולא כאשה ואין נמכר כעבד עברי והאומר הריני נזיר שאין זה לא איש ולא אשה הרי זה נזיר ר' יוסי אומר אנדרוגינוס בריה בפני עצמו הוא ולא הכריעו בו חכמים אם זכר הוא אם נקבה הוא אבל טומטום אינו אלא ספק איש או ספק אשה. פירושא מיטמא בלובן דלאיטמויי נפשיה לאו בזכר תלא רחמנא. ונושא אבל לא נישא דכיון דאית ליה זכרות זכר קרינא ביה ונעטף באבילות ועובר בבל תשחית ובבל תקיף וחייב בכל מצות שבתורה דכל חומרי דאיכא בזכר שדינן עליה. ואינו חולק בקדשי מקדש דכל זכר בבני אהרן כתיב ואמו יושבת עליו ימי טומאה וימי טהרה דיהבינן לה כנקבה ימי טומאה ארבעה עשר וימי טהרה [כזכר] מליתא [דעשרים] וששה ונוחל בכל הנחלות שבתורה במקום דלא אית ליה לא אחא ולא אחאתא וחולק בקדשים הגבול בתרומה ואין חייבין על טומאתו דכתיב מזכר ועד נקבה ואינו נערך דכתיב בערכין אם נקבה היא אם זכר הוא נקבה ודאית זכר ודאי. ואינו נמכר כעבד עברי דאין עבד עברי אלא דבר אולודי הוא דכתיב ביה אהבתי את אדוני וגו'. ואמה עבריה דבת בנים היא דכתיב ואם לבנו ייעדנה ואנדרוגינוס לאו בר אינסובי הוא אנדרוגינוס שחלץ ליבמתו צריכה חליצה מן האחים ואם אין לו אחים חליצה שחלץ לא עשה ולא כלום ולא פסלה מן הכהונה. אשת אנדרוגינוס לא חולצת ולא מתיבמת.