הלכות גדולות · סימן כ״א, ט״ו

(שם כ:) ת"ר כל האמור בפרשת כהנים שהכהן מטמא להן אבל מתאבל עליהן ואלו הן אביו ואמו בנו ובתו אחיו ואחותו הוסיפו עליהן אחיו ואחותו בתולה מאמו ואחותו נשואה בין מאביו ובין מאמו ומתאבל אדם עם אשתו ואשה עם בעלה ואשה עם אביה ועם אמה ועם אחיה ועם אחותה בפניהם אבל בחוץ אינו מתאבל וכהן מתאבל בין על אחותו בתולה ובין על אחותו נשואה בין מאביו ובין מאמו ואין מטמא אלא באחותו בתולה מאביו ואינו מטמא לרבו כל עיקר. והלכתא מת ביו"ט שני של ר"ה מותר להתעסק בו כל צרכו בין צרכי דידיה בין צרכי קבר דאמר רבה (ביצה ו.) מת ביו"ט ראשון מתעסקין בו עממין ביו"ט שני מתעסקין בו ישראל ואפי' בשני ימים טובים של ר"ה מת אחיו ואמרו לו אחיך מת סבר ראובן הוא וקרע ונמצא שמעון יצא ידי קריעה. (מו"ק כה.) כי נח נפשיה דרב ספרא לא קרעו רבנן עליה אמרו לא גמרינן מיניה מידי אמר להו אביי מי תניא הרב שמת חכם שמת תניא ועוד כל יומא שמעתתיה בפומן בבי מדרשא סבור רבנן מאי דהוה הוה אמר להו אביי תניא חכם כל זמן שעסוקין בהספדו סבור למיקרע לאלתר אמר להו אביי עיקר כבודו בהספדו וחכם כבודו במטה ראשונה וכבודו דרך פתחים. כי נח נפשיה דרב חסדא סבור לאותובי ספר תורה אפורייה אמר להו רב יצחק בר אבדימי מלתא דלרבי' לא סבירא ליה ניקו נעביד ליה סבור דלא למשלל קרעייהו אמר להו רב יצחק בר אבדימי תניא חכם כיון שחוזרין מאחורי המטה שוללין. (שם כ:) אמימר שכיב ליה בר בריה קרע עליה אתא בריה קרע באנפיה אידכר דמיושב קרע קם קרע מעומד א"ל רב אשי לאמימר קריעה מעומד מנלן דכתיב ויקם איוב ויקרע את מעילו. (שם כז:) אמר רב יהודה אמר רב כל המתקשה על מתו יתר מדאי על מת אחר הוא בוכה. תנו רבנן אל תבכו למת ואל תנודו לו אל תבכו יתר מדאי ואל תנודו יתר מכשיעור הא כיצד שלשה לבכי ושבעה להספד שלשים לגיהוץ ולתספורת מיכן והילך אמר הקדוש ב"ה אין אתם מרחמין עליו יותר ממני: