הלכות גדולות · סימן כ״א, י״א

(כתובות ד. ופ"ז דשמחות) תנו רבנן אסור לעשות סעודת אירוסין כל שלשים יום אבל אם טבחו טבוח ויינו מזוג ופתו אפויה ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ואחר כך קובר את מתו ונוהג שבעת ימי המשתה ואחר כך נוהג שבעת ימי אבילות ובאותן שבעת הימים הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים ואין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים יום ודוקא אביו של חתן או אמה של כלה אבל אמו של חתן ואביה של כלה לא. (מו"ק כב.) על כל המתים כולן המדחה מטתו הרי זה משובח על אביו ועל אמו הרי זה מגונה היה ערב שבת או ערב יו"ט או שהיו גשמים מזלפין על מטתו הרי זה משובח שאינו עושה אלא לכבוד אביו ואמו. (שם ע"ב) על כל המתים כולן רצה חולץ רצה אינו חולץ על אביו ועל אמו חולץ. על כל המתים כולן רצה ממעיט בעסקו רצה אינו ממעיט על אביו ועל אמו ממעיט. על כל המתים כולן מספר לאחר שלשים על אביו ועל אמו מגדל פרע עד שיגערו בו חביריו. על כל המתים כולן נכנס לבית המשתה לאחר שלשים יום על אביו ועל אמו לאחר שנים עשר חודש אמר רבה בר רב הונא ולשמחת מריעות לאלתר והתניא לשמחה שלשים ולמריעות שלשים לא קשיא הא בארישאתא הא בפורענותא. על כל המתים כולן קורע טפח על אביו ועל אמו עד שיגלה את לבו אמר רבי אבהו מאי קראה ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם ואין אחיזה פחותה מטפח. על כל המתים כולן אפילו לובש עשרה חלוקין אינו קורע אלא עליון על אביו ועל אמו קורע את כולן ואפקריסותו אינה מעכבת אחד האיש ואחד האשה ר"ש בן אלעזר אומר אשה קורעת את התחתון ומחזירתו לאחריה וחוזרת וקורעת את העליון.