הלכות גדולות · סימן כ׳, ז׳

(פסק) והיכא דמית במעלי יומא ודחילו דילמא לא מספקי למיקבריה מן קמי יום טוב ושקלוה גוים ואמטיוה למיקבריה כד נפיק מן מתא ואיכסי ליה מקרובים חדא שעתא מקמי דליעול רגל חלה לה אבילות עלייהו ובטלה ממנו גזירת שבעה. (סנהדרין כו:) ובר ישראל דקבר מת ביום טוב ראשון מלקינן ליה ומותר ללות עם המת ביו"ט ראשון בתוך התחום. ועבדים דישראל אסיר להון למיקבר מיתא ביו"ט ראשון דאמר רבה (ביצה ו.) מת ביו"ט ראשון מתעסקין בו עממין ביו"ט שני מתעסקין בו ישראל ואפילו בשני ימים טובים של ראש השנה מה שאין כן בביצה ומאי עממין גוים אבל עבדים לענין מלאכה דשבת ויו"ט איתקוש למרייהו דכתיב לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך כל מלאכה דאסיר ליה למריה למעבד אסירא ליה לדיליה למיעבד ואי קברי מחינן להו. (שבת קה:) אמר רבי שמעון בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו שנאמר נודי ספרת אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך. (מו"ק יט:) תנא הקובר את מתו שמונה ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שלשים ומגלח ערב הרגל ואם לא גלח ערב הרגל אסור לגלח אחר הרגל אבא שאול אומר מותר לגלח אחר הרגל שכשם שמצות שלשה מבטלת גזירת שבעה כך מצות שבעה מבטלת גזירת שלשים. שבעה שמונה תנן קסבר אבא שאול שמקצת היום ככולו ויום השביעי עולה לכאן ולכאן ( כגון שחל שמיני שלו להיות בשבת ערב הרגל מותר לגלח ע"ש). פירוש הוא יום שביעי למישלם שבעת ימי אבילות והוא למשלם שלשים כמה דאמרי' עולה לכאן ולכאן אמר רב חסדא אמר רבה בר רב שילא הלכה כאבא שאול ומודים חכמים לאבא שאול כשחל שמיני שלו להיות בשבת ערב הרגל שמותר לגלח ערב שבת. כמאן אזלא הא דאמר רב עמרם אמר רב אבל כיון שעמדו מנחמין מאצלו מותר ברחיצה כמאן כאבא שאול הן החמירו על עצמן שלא יהיו מוכרין כל עיקר צדי חיה עופות ודגים צדין בצנעא לצורך המועד רי"א] ציידי עכו הן החמירו על עצמן שלא יהו צדין כל עיקר. ואשושי חילקא טרגים וטיסני רוששין בצנעא לצורך המועד רבי יוסי אומר רשושי ציפורי הן החמירו על עצמן שאין רוששין כל עיקר. אמר אביי חלקא חדא לתרתי טרגים חדא לתלת טסני חדא לארבעי. רב יהודה שרא להו להנך קרופיאתא למיזל וזבוני בשוקא כאורחייהו. איתיביה רב כהנא לרב יהודה חנות הפתוחה לסטיו פותח ונועל כדרכו והפתוחה לרשות הרבים פותח אחת ונועל אחת וערב יום טוב האחרון של חג פותח ומוציא פירות ומעטר בשוק מפני כבוד יום טוב האחרון מפני כבוד יום טוב האחרון אין שלא מפני כבוד יום טוב האגרון לא. לא קשיא הא בפירי הא בתבלין (מו"ק יב.) אמר שמואל מקבלין קיבולת בתוך התחום אסור חוץ לתחום מותר אמר רב פפא ואפילו חוץ לתחום נמי לא אמרן אלא דליכא מתא דסמיכא להתם אבל איכא מתא דסמיכא להתם לא רב משרשיא אמר וכי ליכא מתא דסמיכא להתם נמי לא אמרן אלא בשבתות ובימים טובים דלא שכיח איניש דעייל להתם אבל בחולו של מועד דשכיח איניש דאזיל מדוכתא לדוכתא אסור. מר זוטרא בריה דרב נחמן בנו ליה אפדנא בחולא דמועדא מקבלי קבולת איקלעו רבה ורב ספרא ורב הונא בר חיננא ולא עאל לגוה ואיכא דאמרי הוא נמי לא על לגוה והאמר שמואל מקבלי קבולת במועד בתוך התחום אסור חוץ לתחום מותר אדם חשוב שאני. ואיכא דאמרי עבדיה סייעו בתיבנא בהדייהו. רב חמא שרא להו להנהו אבונגרי דבי ריש גלותא למיעבד עבידתא בחולא דמועדא אמר כיון דאגרא לא קא שקלי ואישתרשויי קא משתרשי להו לית לן בה. (שם יג:) ואלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים ומבית השביה והיוצא מבית האסורים ומנודה שהתירו לו חכמים ומי שנשאל לחכם והותר (שם יד.) ומי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו במועד ומטפחות ידים ומטפחות ספרים ומטפחות הספג הזבין והזבות והנדות והיולדות וכל העולין מטומאה לטהרה הרי אלו מותרין ושאר כל אדם אסורין. (שם יח:) ואלו כותבין במועד קידושי נשים גיטין ושוברין דייתיקי מתנה ופרוסבלין ואגרות שום ואגרות מזון שטרי חליצה ומיאונין שטרי בירורין גזרות בית דין ואגרות של רשות ומפרשין רבנן אגרות של רשות פסקי דרשואתא אבל דיסקי אסיר למיכתב. אין כותבין שטרי חוב במועד ואם אין מאמינו או שאין לו מה יאכל הרי זה יכתוב. אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות ואין מגיהין אות אחת אפילו בספר העזרה ר' יהודה אומר כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו וטווה על ירכו תכלת לציציתו: (שסיט.) תנו רבנן כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו ולאחרים בטובה דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר מערים ומוכר את שלו וחוזר וכותב לעצמו רבי יוסי אומר כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו. אורי ליה רב לרב חננאל וכן אורי ליה רבא בר חנא לרב חננאל הלכה כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו. תנו רבנן טווה אדם תכלת לציציתו על ירכו בפלך אבל לא באבן דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים אף באבן ר' יהודה אומר משמו באבן אבל לא בפלך וחכמים אומרים בין באבן בין בפלך. אמר רב יהודה אמר שמואל וכן אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הלכה בין בפלך ובין באבן והלכתא טווה ומוכר כדרכו כדי פרנסתו. מלאכה שצריכה ליום טוב מותרת שאינה צריכה ליום טוב אסורה ואי אית בה פסידא כגון (שם יב:) מחצד שערי דאי לא חציד להון פסדן שרי למיחצד אבל חיטי לא ואם אין לו מה יאכל אפילו חיטי נמי שרי. (שם ו:) רבי אליעזר בן יעקב אומר מושכין את המים מאילן לאילן אבל לא ישקה את השדה כולה. זרעים שלא שתו מלפני המועד לא ישקם במועד וחכמים מתירין בזה ובזה. אמר רב הונא אם היתה שדה מטוננת מותר תניא נמי הכי כשאמרו אסור להשקותם במועד לא אמרו אלא בזרעים שלא שתו מלפני המועד אבל זרעים ששתו מלפני המועד מותר להשקותן במועד ואם היתה שדה מטוננת מותר ואין משקין שדה גריד במועד וחכמים מתירין בזה ובזה. אמר רבינא ש"מ האי תרביצא שרי לתרבוצי בחולא דמועדא. ומקרין את הפרצה במועד (שם ז.) כיצד מקרין רב יוסף אמר בהוצא ודפנא במתניתא תנא צר בצרור ואינו טח בטיט אמר רב חסדא לא שנו אלא כותל גנה אבל כותל חצר בונה כדרכו.