הלכות גדולות · סימן י״ז, ו׳

(שם כט.) תנו רבנן נתכוון שומע ולא נתכוון משמיע נתכוון משמיע ולא נתכוון שומע לא יצא עד שיתכיון שומע ומשמיע והני מילי יחיד ליחיד אבל שליח ציבור לא בעינן לכווני דעתיה לכל חד דכיון דנתכוון שומע ולא נתכוין שליח ציבור יצא דתניא הרי שהיה עובר אחורי בית הכנסת או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה אם כוון לבו יצא ואם לאו לא יצא ומאי שנא שליחא דציבורא דדעתיה לכולי עלמא. (שם לד:) וכשם שש"צ חייב כך כל יחיד ויחיד חייב ר"ג אומר ש"צ מוציא את הרבים ידי חובתן. תניא אמר ליה לר"ג לדבריך למה ציבור מתפללין כדי להסדיר ש"צ את תפלתו אמר להם לדבריכם למה ש"צ יורד אמרו לו כדי להוציא את שאינו בקי אמר להם כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מודים חכמים לר"ג. (שם לה.) א"ר אלעזר לעולם יסדר אדם תפלתו ואח"כ יתפלל א"ר אבא לא אמרן אלא דפרקים אבל של כל השנה כולה לא. כי אתא רבין א"ר יעקב בר אידי אר"ש חסידא לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות בלבד משום דאניסי (עירובין מ:) והלכתא אומר זמן בראש השנה ובי"ה וזמן אומרו אפי' בשוק בר"ה א"ל על כסא דקידושא ביומא דכפורי דלא אפשר למימריה אכסא אמר ליה ש"צ בציבורא: