הלכות גדולות · סימן ט״ז, ב׳

(פסק) ומידי דלאו צורך אוכל נפש לא מיבעיא מלאכה דאורייתא דאסירא ביום טוב אלא אפילו שבות דרבנן נמי אסיר דתנן (ביצה לו:) כל שחייבין עליו משום שבות ומשום רשות ומשום מצוה בשבת חייבין עליו ביום טוב אלו הן משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על פני המים ולא מספקין ולא מטפחין ולא מרקדין ואלו הן משום רשות לא דנין ולא מקדשין ולא חולצין ולא מייבמין ואלו הן משום מצוה לא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומות ומעשרות כל אלו ביום טוב אמרו קל וחומר בשבת ואין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד. והיכא דאיכא פירי דהוו מיקצו דלא חזו לאכילה כגון גרוגרות וצימוקין דאסיקינהו לייבשינהו ועדיין לא יבישו אסיר למיכל מנהון בשבת וביום טוב דתניא (שם כו:) היה אוכל בתאנים והותיר והעלן לגג לעשות צמוקין לא יאכל עד שיזמין (שם מ:) ואפילו לרבי שמעון דלית ליה מוקצה בגרוגרות וצמוקים מודה. עז לחלבה ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה ותורי דרדיא ותמרי דעיסקא פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון (שבת יט:) דאמר רב נחמן עז לחלבה ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה ותורי דרדיא ותמרי דעיסקא באנו למחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון דרבי יהודה דאית ליה מוקצה אסר ורבי שמעון שרי והלכתא כרבי שמעון (שבת קנז.) דקיימא לן בכולה שבת הלכה כרבי שמעון במוקצה לבר ממוקצה מחמת איסורו ומאי מהו נר שהדליקו בה באותה שבת ואף על גב דבמוקצה הלכה כרבי שמעון דשרי נולד אסיר כגון מאנא דמיתבר ביומא טבא אסיר לאוקודיה ולמיפא ובשולי ביה דהוה ליה נולד דדרש רבא (ביצה לג.) אשה לא תכנס לבין העצים ליטול מהן אוד משום דקמתקנא מנא ביום טוב אסיר. ואוד שנשבר ביום טוב אין מסיקין בו ביום טוב לפי שמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים שנשברו ביום טוב דהוה ליה נולד ואסיר. וביצה דמיתיילדה ביום טוב אסיר למיכלה ולא מיבעיא לאוכלה דהיא אסירא אלא אפילו לטלטולה נמי אסירא דתנו רבנן (שם ג:) אחת ביצה שנולדה ביום טוב ואחת ביצה שנולדה בשבת אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה כרעי המטה אבל כופין עליה כלי בשביל שלא תשבר וספיקה אסור נתערבה באלף כולן אסורות: