הלכות גדולות · סימן ט״ז, י״ב

(פסק) סנדלא דמיפסיק ביומא טבא ברשות הרבים או בדוכתא דמרחקא שרי למידרייה לאושפיזיה דטלטול ביום טוב שרי מידי דהוה אבישרא וכל מילי דכי כתיב ולא תוציאו משא מבתיכם בשבת הוא דכתיב. ונבידא שרי למיעבד ביומא טבא מידי דמישתתי ביומיה דכי מיפא ובשולי דמי וליכא למיחש משום סחיטה וכבר שרויה רבנן במתיבתא. (ביצה כה.) אמר רבה בר רב הונא אמר רב הסוכר אמת המים מערב יום טוב ולמחר השכים ומצא בה דגים מותרין. (עירובין מ.) ההוא בר טביא דאתא לבי ריש גלותא ביו"ט מחוץ לתחום רב נחמן ורב חסדא אכלו רב ששת לא אכל מאן דאכל סבר הבא בשביל ישראל זה מותר לאכול ישראל אחר מאן דלא אכל סבר מידי דאתי לבי ריש גלותא אדעתא דכולהו רבנן אתי ואסיר. ההוא ליפתא דאתאי למחוזא נפק רבא חזייה דהוה מכמשא שרא למיזבן מינה אמר הא ודאי מאיתמל עקירא מאי אמרת מחוץ לתחום אתאי הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל זה מותר לאכול ישראל אחר וכל שכן מחוזא דשכיחין בה גוים ושרייה למיזבן מיניה ביום טוב כיון דחזא דקא מכוונין ומייתו אמר הני אדעתא דכולהו ישראל מייתין אסרה רבא למיזבן מינה. ההוא בני גננא דגזו להו גוים אסא ביום טוב שרא להו רבינא לאורוחי מיניה לאורתא לאלתר א"ל רב אחא בר תחליפא לרבינא ליסר להו מר לפי שאינן בני תורה מתקיף לה רב שמעיה טעמא דאינן בני תורה הא בני תורה שרי הא בעינן בכדי שיעשו אתו שיילוה לרבא אמר להו רבא בעינן בכדי שיעשו.