(סוכה לח.) ת"ר באמת אמרו בן מברך לאביו עבד מברך לרבו אשה מברכת לבעלה וכל באמת הלכה היא. (תענית כח:) א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק שמונה עשר יום בשנה יחיד גומר בהן את ההלל ואלו הן שמונת ימי החג ושמונת ימי חנוכה ויום טוב הראשון של פסח ויום טוב הראשון של עצרת בגולה עשרים ואחד יום תשעת ימי החג ושמונת ימי חנוכה ושני ימים טובים של פסח ושני ימים טובים של עצרת. (ערכין י.) ומאי שנא בחג דגמרינן הלילא כל יומא ומאי שנא פסח דלא גמרינן כל יומא אלא תרי יומי קמאי משום דחג חלוקין קרבנותיו ופסח אין חלוקין קרבנותיו. ויחיד דקאמרינן גומר בהן את ההלל לאו יחיד ממש קאמרינן אלא כל היכא דלא כניפין כולהון ישראל יחיד קארי להון והאי דקא מפיק להון בלשון יחיד משום דכד כניפין כולהון ישראל ובעי למימר הלל כל יומא על כל צרה שנגאלין ממנה אמרי דאי ס"ד יחיד ממש אבל ציבור יש להם ימים שאומרים בהם והא (תענית שם) כדאיקלע רב לבבל בריש ירחא ואשכח ציבורא דקארו הלילא אמאי קפיד האי ציבורא הוא אלא לאו ש"מ אפילו מאה ואפילו כמה אלפי כל אימת דלא כניפין כולהון ישראל יחיד קארי להון השתא דאמרת הכי רב כדקפיד דאמר הני יחיד נינהו וכד שמעינון דקא מדלגין שבקינון ואמר מנהג אבותיהם בידיהם:
הלכות גדולות · סימן ט״ו, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.