(סוכה כט.) תנו רבנן היה אוכל בסוכה וירדו גשמים ויצא חוץ לסוכה ואכל אין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור סעודתו היה ישן בסוכה וירדו גשמים וירד חוץ לסוכה וישן אין מטריחין אותו לעלות עד (שיאור) [שיעור] ויעלה עמוד השחר וכד נפקין הני שבעה יומי בתר דגמר סעודתיה בסוכה מפיק להון למאניה מסוכה לביתיה משום יקרא דיום טוב ואי לית ליה דוכתא לאיתויי מאניה אלא בסוכה פסיל לה לסוכתו ויתיב בה דתנן (שם מח.) סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר אלא מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה משום כבוד יום טוב האחרון והוינן בה אין לו כלים להוריד מהו אין לו כלים אלא במאי אישתמש אלא אין מקום להוריד כליו מהו רב חייא בר אשי אמר רב פוחת בה ארבעה ור' יהושע בן לוי אמר מדליק בה את הנר ולא פליגי הא לן והא להו לבני מערבא דלית להו ספיקא דמערב יום דשלימו להו שבעה דסוכה לבתר דגמר סעודתיה בסוכה פוחת בה ארבעה לדילן דאית לן ספיקא דשמיני איכא לספוקי בשביעי ובעי למיכל סעודתיה בסוכה דקיימא לן (שם מז.) הילכתא מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן דהוה ליה יומא טבא ולא איפשר למיפחת בה ארבעה מדלקינן בה שרגא הא תינח סוכה קטנה דמיפסלא בשרגא סוכה גדולה במאי פסלינן לה במאני מיכלא דאמר רבא מאני מיכלא לבר ממטללתא מאני משתיא במטללתא והלכתא כרבא. (שם כה.) שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה:
הלכות גדולות · סימן י״ד, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.