הלכות גדולות · סימן י״א, י״ח

(פסק) והיכא דמשכן גוי חמץ ביד ישראל ולא קבע ליה זמנא לא מיחייב לבעורי (שם לא:) דתנו רבנן גוי שהרהין פת פורני אצל ישראל אינו עובר ואם אמר לו הגעתיך עובר מאי קאמר הכי קאמר גוי דיזיף זוזי מישראל ומשכן ליה חמץ אף על גב דמחית בביתיה דישראל לא מיחייב עלי' ולא בעי לבעורי' ואי קבע ליה זימנא ואמר ליה דאי מטי ארבסר בניסן ולא מייתינא לך זוזי מוגר לך כיון דמטי זימני' ולא אייתי ליה קניה ישראל וקם ליה ברשותיה ומיחייב עליה ובעי לבעוריה טעמא דאגר ליה הא לא אגר ליה ברשותא דגוי קאי ולא מיחייב לבעוריה. חמץ בפסח משש שעות ולמעלה אסור בהנאה ובאכילה ואפילו למישגר בי' תנורא או לאוקודיה תותי קדרא (שם כא.) דתנן לא יסיק בו תנור וכירים. והיכא דהוה ליה חמץ כגון כעבין וקמניתא דאומא או לחמא יבישא או חיטי דאחמיצן ושוינון פחמי מן קמי שש שעות לבתר שש שעות אי נמי בפסח גופיה מהו למשגר בהו תנורא או לאוקדינהו תותי קדרא או לזבנינהו ואיתהנויי בדמייהו מי אמרינן כיון דמעיקרא חמץ הוו וקא מיתהני בהו השתא בזמן איסורו אסיר או דילמא כיון דאשתני להו מאוכלא מקמי זמן איסורייהו הוי להו כעצים בעלמא ושפיר דמי למישגר ולאוקודי ולאתהנויי בדמיהן ת"ש דתנן כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמה לחיה ולעופות ומוכרו לנכרי ומותר בהנאתו ואמרינן (שם ע"ב) מותר בהנאתו פשיטא באכילה שרי בהנאה מיבעיא ומפרקינן מאי מותר בהנאתו אחר זמנו והיכי דמי כגון שחרכו קודם זמנו כדרבא דאמר רבא חרכו קודם זמנו מותר בהנאה ואפי' לאחר זמנו וכן הלכה. (פסחים קיא:) אמר רב שימי בר אשי מצה לפני כל אחד ואחד מרור לפני כל אחד ואחד חרוסת לפני כל אחד ואחד ואין עוקרין את השולחן אלא לפני מי שאומר הגדה ורב כהנא אמר כולהו לפני מי שהוא אומר הגדה וכן הלכה. והיכא דלית ליה אלא חסא ולית ליה שאר ירקי היכי ליעביד (פסחים קיד:) אמר רב הונא מברך בורא פרי האדמה ואכיל. וכד מטי לאכול מרור מברך על אכילת מרור ואכיל. מתקיף לה רב חסדא לאחר שמילא כרסו ממנו חוזר ומברך עליו אלא אמר רב חסדא מברך בורא פרי האדמה ולאכול מרור ואכיל וכד מטי מרור אכיל מרור בלא ברכה והלכה כרב חסדא. ואי לית ליה למיכל סעודתיה מהך לישא דמינטרא אכיל ברישא מההוא דלא מינטר ומברך עליה המוציא ולבסוף מברך על כזית דמינטר לאכול מצה ואכיל ומברך אמרור ואכיל והדר כריך מצה ומרור ואכיל בלא ברכה ונפיק ידי חובתיה. ולא נפיק איניש ידי חובתיה אלא במצה של חמשת המינין כדתנן (שם לה.) ואלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטין ובשעורין ובכוסמין ובשבולת שועל ובשפון. כוסמין גולב"א ומין חטים הוא. שיפון דשדא. שבולת שועל שובלי תעלא ומין שעורים נינהו. ואכלין ושתין כל צרכיהון על פתורא ואי להון מגדאני דלאו מכשירי נהמא אינון או פירי מברך על כל חד וחד מעין ברכה דיליה וצריך לברוכי עלייהו ברכה אחרונה כדרב פפא (ברכות מא:). ובתר כל מילי אכיל כזית מצה משום דאמרי רבנן (פסחים קיט:) אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן: