(פסק) ומאני דמשהו בהו חמירא בשאר ימות השנה אסיר למילש בהו מצה בפסחא דקאמרינן הני אגאני דבני מחוזא כיון דשבקי בהו חמירא כבית שאור שחימוצו קשה דמי ואסור ואף על גב דרויחן ואיכא למימר דשליט בהו אוירא אפילו הכי אסיר וכי קאמר רב נחמן בר יצחק אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל כל הכלים שנשתמשו בהן בחמץ בצונן מותר להשתמש בהן מצה במנא דלאו להכי עביד ואקראי אותיבו בגויה ולא שהה בגויה אמר אביי ובית חרוסת כבית שאור שחימוצו קשה דמי. (מכילתא בא) איזהו שאור ואיזהו חמץ שחור המחמץ אחרים חמץ שנתחמץ על ידי אחרים אימתי קרוי שאור משיפסל מלאכול הכלב. (סנהדרין ה:) תנחום בריה דר' אסי איקלע להתם דרש להו מותר ללתות חטים בפסח (פסתים מ. ע"ש) והלכתא מותר ללתות חטים בפסח. (שם ל:) רעפין בוביא הסיקו מבחוץ ואסור. (שם קטו:) נטל ידיו לטיבול ראשון צריך שיטול ידיו לטיבול שני. (שם קח.) שמש שאכל כזי' מצה בהסב יצא ידי חובתו. (שם קטו.) והני תרין לילואתא מיחייבינן למיכל מצה לחודה בברכ' והדר מרור לחודיה בברכה והדר מצה ומרור בלא ברכ' מ"ט דכתי' תאכלו מצו' וכתיב על מצות ומררי' יאכלוהו:
הלכות גדולות · סימן י״א, ט״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.